שוב אותו זכרון. טריגר.

[ילדה קטנה בעולם גדול]

אחד הזכרונות החזקים שלי.
אני מקשיבה לו צועק, מכה, מקלל.
אומר דברים שיחזרו אליי בסיוטים,
אפילו אם לא כוונו אליי.
אני זוכרת,
אחרי שישבתי במיטתו עם נעליים מלוכלכות,
הוא איים שיקטע את רגליי.
אני זוכרת אותו נושך את שולי חולצתו,
מביא סכין מהמטבח לאיום,
חולץ את חגורתו ומכה.
מנסה להעמיד פנים שאני לא שומעת אותו צועק.
או אותה.
מנסה לציית, למנוע, להיעלם.
הוא אמר שהיא זבל.
ואחותי?
הוא מתפלל ביום כיפור שהיא תמות.
אני שונאת את הפחד שלי, מהתקף הזעם הבא שלו.
לפעמים תקופות שקטות,
של חודשיים שלושה.
לפעמים כל שבוע.
בשאר הזמן -
הוא אבא רגיל.
מציע לקנות לי גלידה,
כי הוא עוד לא הבין שאני אנורקסית ובדיכאון.
והיא?
כל יום. לפעמים יותר.
אני יודעת שאני חושבת רק על עצמי.
ושאני יכולה לעזור יותר.
אני לא יודעת למה לא קיפלתי כביסה,
למה לא עשיתי כלים,
למה לא סדרתי את הבית.



אבל אני יודעת שהכל בא מלחץ, ועומס.
שהמצב הכלכלי לא משהו,
ואימא שלי היא אימא נהדרת.
כשהיא לא בהתקף זעם.
גם אבא שלי.

[מיכלל]

ווואאאוווו חיבוק למילים כה קשות.

[אמה]

הייי ילדה קטנה בעולם גדול..
(תרשי לי לקצר ליק"בג)?

מעניין אותי לשאול בת כמה את היום? והאם את עוד ניפגעת?
ועכשיו משמיצינו את הפוליטיקלי קורקט, שאגב התכוונתי לכל אחת מהשאלות ואני באמת רוצה לדעת, מה איתך?
נשמע חתיכת חרא לעבור את זה, מכירה קצת ולא מכירה .. מכיוון אחר.
אני אשתף אותך שלמדתי שזה לא באמת משנה מה הם בשאר הזמן. לא אכפת לי שבשאר הזמן הוא קונה לך גלידה, מביא נשיקה על הראש, מטפל ומשגיח או מדבר עם המורה להיסטוריה. אכפת לי מהפעמים בהם הוא לא ומה שקורה שם.
כי אם הוא לא אבל הוא צועק,אז נתמודד. ואם הוא לא אבל הוא מקלל ומשפיל- פה צריך להתערב. ואם הוא לא אבל הוא מכה - פה כבר אני לא מאחלת לאף אדם להיות ולהישאר..

אז חוזרת חשאלות בהתחלה.. בת כמה את? את עוד שם?

[ילדה קטנה בעולם גדול]

תודה על התגובות והאכפתיות.
אבא שלי...
הוא לא אלים כלפי, ולרוב הוא גם לא צועק ומקלל אותי.
העניין הוא , שאני באה ממשפחה עם מציאות קשה, עם שני ילדים אוטיסטים הדורשים תשומת לב ואהבה, ויש על הוריי הרבה מאוד לחץ, שמתפרץ אצלם בהתקפי זעם.
אמי בעיקר צועקת, ולפעמים אומרת דברים קשים - אבל אפשר להתמודד עם זה.
כשאבי בהתקף זעם, הוא מקלל, ולעיתים מכה את אחי / אחותי האוטיסטים. הוא אומר דברים מאוד קשים, שבאותה מידה הוא יכול היה להכות אותי, וזה היה פחות כואב..
לפעמים יש לי תחושה שהוא גם מכה את אמי, ואני יודעת שהוא קלל אותה .

אמה - אני קטנה מאוד. בת 13

[מיכלל]

בוקר אואר !
מבינה ומרגישה את הקושי הרב שאת מתמודדת איתו,וגם אחיך מתמודדים וזה נשמע ומרגיש מאוד קשה.
ממש ממש מציעה לך שתמצאי את אשת המקצוע הנכונה לך לשתף ולהתמודד יחד איתך.
משום ששום אלימות אינה במקום והמנון לא חשוב,
אסור אסור שזה יקרה.
אנא בבקשה פני - אם את תלמידה אז מצאי את היועצת בבית הספר,
אם את בוגרת אז פני לרווחה ומצאי לך עובדת סוציאלית
רק אנא בבקשה אל תשארי לבד!
איתך לכל בקשה,מיכל.

[אמה]

היי יקב''ג!
את קטנטונת!!!!! אני מכירה עולם האוטיזם מקרוב, עובדת בתחום כבר כמה שנים.. ולאף ילד לא מגיעה אלימות בטח שלא להם..
ההורים שלך צריכים למצוא דרך להתמודד איתם כי זה בטוח לא הפתרון. המציאןת לא נעימה בכלל אבל היא המציאות ואיתה אנחנו חיים.

יש לך מישהו לשתף אותו בדברים האלה? חברה קרובה? מורה? מדריכה?

[שרוןע]

היי יקב"ג,
כתבת פה מילים נורא קשות
האם ניסית לעשות טיפול בחרדות? ואולי לנסות להשכיח או לפחות לעזור עם המחשבות/חרדות האלו?