הודעהעל ידי לימור עמית פנקר » ה' דצמבר 13, 2012 9:18 am
צהלת חיים שלום רב,
בתי המשפט מכריעים בסוגיות המונחות בפניהם על פי מכלול הראיות שמובאות בתיק. ראיות זה כולל - עדויות של העדים שנחקרו בפרשה, ממצאים פיזיים (בגדים קרועים, כתמים דם על בגדים וכד'), וגם הקלטות וצילומים.
הרבה פעמים בתי המשפט מתרשמים ממהימנות של העדים, וצריך לדעת שבהרבה מקרים, מדובר בשילוב של המהימנות של הקורבן מול העדר המהימנות של התוקף, שמסייעים לבית המשפט.
כמובן שאם יש ראיות נוספות כגון מסרונים בטלפון, או מכתבים או מיילים, שנשלחו, זה מאוד יכול לעזור.
אם יש צילומים או הקלטות אודיו אז גם זה מצוין.
אסור לצלם ברשות הפרט (כלומר למשל בתוך דירה) אם הנוכחים לא מודעים לצילום. יחד עם זאת, במקום ציבורי אפשר לצלם גם אם המצולם לא מאשר את הצילום.
לגבי הקלטה - מותר להקליט שיחה שבה את צד לה.
יחד עם זאת צריך להבין שגם הקלטות הן לא 'ראייה חותכת' כי חייבים להוכיח שזה לא ערוך וכד'.
לא כל כך הבנתי מה העבירה שאת חוששת מלדווח עליה, אך ברור שעדיף שכן תשתפי גורמים מקצועיים כמה שיותר בזמן אמת (עובדת סוציאלית, גננת וכד').
ככל שהענין 'יתפוצץ' רק בשלב מאוחר יותר, אז תיהיה חשיבות לעדים ששמעו ממך את הדברים בזמן אמת, וגם לעדותם תינתן משקל בבית המשפט.
לפעמים גם כאשר מוגשת תלונה במשטרה, אם המשטרה חוששת שאין מספיק ראיות היא לא ישר חושפת את התלונה בפני החשוד אלא יכולה גם להדריך אותך כיצד לאסוף עוד ראיות.
מקווה שהבהרתי את הדברים, אני עומדת לרשותך בכל הבהרה נוספת שתידרש!
אל תחששי יותר מידי, חוסר המעשה לא בהכרח מוביל לתוצאות טובות יותר...
עו"ד לימור עמית פנקר
יועצת משפטית מסל"ן
ומייצגת נפגעות תקיפה מינית בהליכים אזרחיים.
*
