לא נראה לי שזה המקום

[בננה]

אבל לא ידעתי למי לפנות.
היום השכן שלי העיר לי הערה שגרמה לי להרגיש מלוכלכת ובמבוכה למשך כל היום. וזה ממש מפריע לי.
מה אני אמורה לעשות?

[אייל]

היי בננה,
ברוכה הבאה לשוברות שתיקה,
רוצה לשתף אותנו קצת יותר במה שקרה? מה הוא אמר, מה את מרגישה?

[אוסי]

דווקא פה זה המקום
תרגישי בנוח לספר הכול . נתמוך בך בכל מקרה שלא יהיה .

תהיי חזקה פה איתך .
חג שמח

[עדי]

בננה יקרה,
קודם כל ברוכה הבאה...
בהחלט זה המקום..בכל פעם שמישהו חוצה את הגבול האישי שלך וזה לא משנה אם זה גבול פיזי או לא...זה יכול לגרום למבוכה. וזה לא נעים...
נישמח אם תשתפי קצת יותר במה הוא אמר...וחשוב שלא תרגישי שאת אשמה. זה השכן שלך ולכן אני מאמינה שאת עוד תתקלי בו...ואני מניחה שזו מחשבה שמטרידה אותך.
אנחנו פה...
שלך,
עדי

[בננה]

וואי זה ממש באיחור.

השכן שלי ניגש אלי בעבודה שהייתה לי בזמנו ואמר:
פששש....סחטיין על הביצועים אתמול בלילה.

הפכתי אדומה וחשתי באי נוחות זמן ממושך מהמקרה. לא ידעת כיצד להגיב למילים אלו....לקח לי המון זמן. בסוף פניתי אליו ואמרתי לו שזה גרם לי אי נוחות ושזה היה לא במקום ושיש דרך להגיד דברים. ולא נראה לי שזה מכבד אותו ואותי ההתנהגות והדיבור הזה.

[טל מסלן]

נשמע לי שכפי שמאד נורמאלי במקרה כזה בתחילה קפאת והרגשת נבוכה מהחדרה לפרטיות.
לאחר מכן הגבת והעמדת אותו במקומו, ואני מחזקת אותך על זה!
אבל, וזה מאד מאד נורמאלי, את עדיין מרגישה איכס. משפט כזה בתוספת המבט ושפת הגוף מספיקים כדי ללוות אותנו ולהרגיש ממש כאילו מישהו נגע בנו. זה כי גברים בעולם הזה מרשים לעצמם לחדור למרחב פרטי של אישה רק כי היא אשה.
בננה יקרה, תודה שחלקת איתנו ואני מזמינה אותך להמשיך ולשתף
שולחת לך חיבוק

[שי מתנה]

זה כן המקום להגיב
ויש לך מקום כמה שתרצי

[אפרת מסלן]

היי בננה,
אני רוצה להצטרף לכותבות ולכותבים מעלי, כאן זה בהחלט המקום לשתף ולחלוק.
תחושת המבוכה היא תחושה לא קלה, וקשה להתמודד איתה.
לרוב, כאשר "תופסים אותנו לא מוכנים", אנחנו נוטים לקפוא ולא להגיב כפי שהיינו רוצים.
היכולת שלך לחזור לשכן ולהעמיד אותו במקומו, היא יכולת נדירה.
הגבת בצורה מאוד עניינית ומרשימה, ואת בהחלט יכולה להיות גאה בעצמך.

אין צורך להתנצל על הזמן שעבר מהודעה להודעה, הכל מתנהל בקצב שאת מרגישה שנכון לך.
את מוזמנת להמשיך לחלוק איתנו דברים.