הקיץ הנצחי שלי.... (טריגר)

[נסטי]

שמרתי את זה הרבה זמן,והחלטתי שאני לא יכולה יותר,אני חייבת לשתף.
זה מה שקרה לי בתחילת הקיץ-
תפסנו טרמפים חזרה הביתה,היינו רק אני אורן ויובל.
שניהם רצו אותי ואני ידעתי את זה,המרתי על החיים שלי.
הייתי טיפשה,הייתי מסטולה מיין,והם גם היו קצת שיכורים.
עצרה לנו מכונית עלינו שלושתנו,הגענו הביתה בסביבות 5לפנות בוקר.
ישבנו בתחנה הם עישנו סיגריה,אני לא מעשנת.
לא היה לי לאן ללכת,חברה של אמא שבאה מרחוק ישנה לי בחדר.הלכתי איתם לדירה שלהם.
הייתי כ"כ תמימה באמת שחשבתי שרק נישן. הרי היינו שלושה!לא שניים...
נכנסנו למיטה,יובל ליד הקיר,אורן בצד השני ואני באמצע.
הם התפשטו,הורידו את החולצה,החגורה של אורן,המכנס,והתחתון.
הם נישארו ערומים מולי,שניים.שני זכרים מגעילים,האיבר של שניהם עמד.הם רצו את זה,בכל מחיר,גם במחיר הנפש שלי.
לאן שלא הסתובבתי הוא היה שם.ברחתי ממנו מצד אחד ופגשתי אותו בצד האחר.לפעמים זו הייתה ידי שחשה את מגעו ולפעמים פגשו אותו פניי.הוא עמד ללא רחמים.
התנגדתי ניסיתי, הם לפתו את ידיי בחוזקה והצמידו אותם למיטה.
אורן נתן את ההוראות,יובל היה חייל צייתניי.
רציתי לברוח,חשבתי על מה שנהייתי,על אמא,אם היא הייתה רואה....

ביקשתי שיעזבו אותי,הם התעלמו. נפתחו לי כפתורי הג'ינס הקצר שלבשתי,תחתוני השחורות עם פס אדום למלעה הוסרו גם הם.האצבעות של אורן היו בתוכי,נעות הנה והנה.
אני מרגישה בחילה,דחף עצום להקיא,עליהם.
אך אני לא מצליחה לבטא את התנגדותי במילים.אני עדיין מעט מסטולה.אני אומרת ליובל שאני רוצה אותו אבל שאורן יילך(עד היום אני לא יודעת למה אמרתי את זה ).אורן מחייך,נשכב מעליי ולוחש לי באוזן"את רוצה אותנו,יהיה כייף,הנה,ניכנס אלייך,אחדאחד בתור,קודם אני ואז הוא.הוא יעמוד פה בנתיים והסתכל".


הוא מצמיד את ידיי מעל ראשי צמוד למיטה,השני מנסה להוריד את הטוניקה הירוקה שלי,זאת שלעולם לא אלבש שוב.היא עושה לי בחילה.הם לא מליחים,אני מתחילה להבין מה קורה,אני מרביצה להם נותנת אגרוף חזק,כזה כמו שלמדתי בעבר,כשהתאגרפתי.ועוד אחד,הם צועקיים עליי שאני ירגע.
הם מנשקים אותי,מלקקים אותי,אני שורטת.עכשיו אני כבר מתגוננת כמו חיה.
הם קמים ועוזבים אותי,החדר חשוך.הטלוויזיה דלוקה.אני שוכבת מקופלת,עדיין אין לי לאן ללכת. אני מרגישה לא מחוברת,כאילו הנפש שלי יצאה מהגוף והיא מתבובוננת בי מלמעלה. אני ריקה ממחשבות,רק מלאה בהשפלה.
אני שוכבת ככה כמה דקות,ואז נידמה לי שאני נירדמת,אולי ישנת דקה או שלוש.
ואז אחד מהם ניכנס לחדר,אומר לי"קומי כבר 9",אני יודעת שזה שקר,לא הגייוני שישנתי כ"כ הרבה. אני מסתכלת בשעון-7,שקרן מחורבן.הוא מעיף אותי מהחדר תופס לי ביד חזק ומוביל אותי לדלת.
אין לי לאן ללכת.

[אייל]

ברוכה הבאה לשוברות שתיקה נסטי,
העברתי את ההודעה שלך לפורום תקיפה מינית, מכיוון שמה שעברת הוא בהחלט הרבה מעבר להטרדה מינית - זה תקיפה מינית, וניסיון לאונס.
כתבת שחשת השפלה, אני יכול להבין את התחושה הקשה, אך במבט לאחור, אני מקווה שעם הזמן, ואולי בזכות הכתיבה בפורום,
תחושת ההשפלה תתחלף לגאווה, למה גאווה?

אני מתחילה להבין מה קורה,אני מרביצה להם נותנת אגרוף חזק,כזה כמו שלמדתי בעבר,כשהתאגרפתי.ועוד אחד,הם צועקיים עליי שאני ירגע.
הם מנשקים אותי,מלקקים אותי,אני שורטת.עכשיו אני כבר מתגוננת כמו חיה. הם קמים ועוזבים אותי

נלחמת, לא כמו חיה, אלא כמו גיבורה... ומנעת משני גברים חזקים (ואפסים) לעשות בך מה שהם רצו.
אז נכון, הסיטואציה היתה קשה, ואין ספק שנשארה טראומה, אך הצלת את עצמך ממשהו הרבה יותר גרוע, ואת צריכה להיות גאה בעצמך על כך!

[אפרתת]

נסטי יקרה
ברוכה הבאה לפורום! גם בשביל לעשות את הצעד הזה צריך הרבה אומץ וכוחות.
הצטערתי לשמוע על מה שעברת...נשמעת חוויה קשה כ"כ.
אל תחשבי שאת אשמה, אפילו מבחינה חוקית בשנייה שהבעת אי הסכמה הם צריכים להפסיק וזו אשמה מלאה שלהם!
אנחנו כאן בכדי לקרוא ובכדי שלא תהיי לבד, אם את מעוניינת יש אפשרות לפנות לקו סיוע 1202 - באנונימיות, בכדי שתוכלי לקבל עזרה ולהמשיך הלאה למרות ועם החוויה הקשה

אפרת

[אוסי]

נסטי ברוכה הבאה ,
יש לך פה בית חם את יכולה לשתף ולספר הכול אני ואנחנו פה איתך מזדהות ומבינות הכול!
כל הכבוד לך על האומץ לספר סוף סוף לשחרר את האמת .
מישהו עוד יודע מה עברת? סיפרת למישו?
את גיבורה אמיתית נסטי באמת!
מקווה שתמשיכי לכתוב ולשתף ! זה רק יעעזור מנסיון .
ואני מקווה שיהיה לך אומץ להתלונן על הבני זונות האלה .
אני מכירה את זה את המבט הטורף בעניים המבט החרמן הזה שרוצה לטרוף אותך בכל מחיר .
אני איתך! אנחנו איתך!

אאווהבת
אאוווסי.

[אתנה]

טוב שאת יודעת להתאגרף. לפחות זה.
כאב לי מאד מאד לקרוא את התיאור המצמרר שכתבת. כואב לי עדיין. אבל טוב שכתבת.

[סינדרלה]

טריגר חזק!!!!!!!
נסטי מסכימה עם כולם את באמת גיבורה אמיתית נלחמת בהם ולא תמיד זה ברור מאליו...את פשוט מדהימה תמשיכי ככה ותזכרי שאת לא לבד