עמוד 1 מתוך 1

שוב אני.

פורסם: ד' מאי 21, 2008 5:20 pm
על ידי נועם
רק רציתי שתדעו, שלא ברחתי. אני כאן...כל הזמן, אבל לא מסוגלת לכתוב.
אני נגעלת. מהכל. מעצמי, מהאנשים סביבי...לא יכולה להתקרב\לגעת\להסתכל.
אני לבד, נורא לבד. אין לי כוח נפשי להכניס אל תוך החיים שלי אנשים, אין לי גם כוח להתמודד עם אנשים.
אני אגואיסטית, אבל כבר אין לי כוח לקבור את הקשיים שלי מתחת לקשיים של אחרים. פעם זה עזר לי לברוח, זה שהקשבתי לאחרים. היום זה מפיל אותי. אני רוצה לצעוק, אבל לא מקשיבים.

לכולם נורא קל להגיד שהם פה. וזה מצחיק, כי הם לא פה...הם פה כשטוב, הם שם כשצריך אותם.
אני מצטערת שזה יוצא עליכם בפוסט מגעיל. אני מצטערת שאני מתנהגת כמו כלבה עכשיו, כמו זונה, אבל אני פשוט לא מסוגלת לסמוך על אף אחד. כולם נראים לי פתאום כמו שד, כולם נראים כאילו הם באו לעשות לי רע...אני פשוט לא מסוגלת.

אז לא מגיע לי להיות המנהלת של האתר הזה, אם אפילו על עצמי אני לא מסוגלת לשמור.
אני אבין אם תשנאו אותי. באמת שאני אבין.
אבל רציתי שתנסו להבין גם אותי. שקשה לי. שאני, במצבי, לא מסוגלת לסמוך על אף אחד.

אתם איתי. יום יום, שעה שעה..

Re: שוב אני.

פורסם: ד' מאי 21, 2008 6:29 pm
על ידי סיון
אוי ילדה יקרה....
מי יכעס עליך?
למה שנכעס?
אנחנו לא מכירים את התחושות האלה שאת מתארת???
אנחנו לא יודעת מה זה להרגיש הכי לבד בעולם???
הרי כל התמיכה הווירטואלית לא שווה כמו חיבוק אוהב ואמיתי מאדם קרוב....
רק לפני כמה ימים נשברתי כאן בעצמי....
האם זה אומר שאני לא בסדר???
האם זה הופ]ך אותי לאגואיסטית???
לא זה רק הופך אותי לאנושית.... ואת יודעת מה? טוב שכך... כי אני ממש לא אוהבת לשחק אותה אלה...
זה לא כזה כייף להיות מושלמת....
כייף להשבר מידי פעם....
כייף ליפול מידי פעם...
כי רק אחרי נפילה יכולה להגיע לה עלייה....
ואיך תדעי שיש לך לאן לטפס אם לא תרגישי את הקרקע מתחתייך???
תקשיבי מתוקה...
כל מה שנותנים לך מגיע לך
כל מה ששלך, את השגת....
כל מה שכואב לך... מראה לך שאת חיה...
כי כאב משמעו חיים כשאין כאב יש מוות....
אז את חיה...
ואני מזמינה אותך לחיות במלוא העוצמה ובמלוא בחוויה ונצל כל רגע מחייך עד תום...
תכאבי תכעסי תצרחי....
ממש כמו השיר של נינה....
בסופו של דבר תנשמי עמוק ותביני שיש כאן אנשים שאכפת להם...
תביני שיש כאן אנשים שאוהבים אותך גם אם לפעמים קשה להם להראות...
ובעיקר תביני שיש לך את עצמך...
ועצמך הוא דבר נפלא ונהדר שאין לאף אחד אחר.....
ילדה מתוקה...
כואב לך? תבכי
עצוב לך? תצעקי
הרי כשכייף לך את צוחקת
וכששמח לך את מחייכת
אז למה רק חיובי בלי שלילי...
רגש שלילי הוא לא רגש רע... זה רק אנחנו רגילים לא לרצות אותו כחלק מחיינו....
זו שגיאה שלנו....
תאמצי את הטוב ואת הרע.... זה הכל חלק ממך .....
ואת כמו שכבר אמרתי כאן פעם מושלמת....
את וכל אחת אחרת פשוט מושלמות כי בכל רגע נתון יש רק אחת ממך.... ועל כן אין מקור להשוואה ואין מקום לטעויות...
עד כמה שקשה לנו לקבל את זה אנחנו פשוט מושלמות....
תגלית מדהימה לא???

Re: שוב אני.

פורסם: ד' מאי 21, 2008 8:22 pm
על ידי טיפת גשם
נועם יקרה,
את מאוד מובנת...
אני מאוד מזדהה איתך, מאוד מבינה..
גם לי קשה מאוד בתקופה האחרונה להיות עם אנשים...,להתקרב.. להגיב....
מאוד קשה לי, מרגישה כמוך, שלא יכולה לסמוך על אף אחד....
רוצה גם להיות לבדדד כי מרגישה שאף אחד לא מבין אותי....

את ממש לא מגעילה, פשוט את מדברת מתוך הכאב מתוך הבילבול,
וזה בסדר גמור ומובן..
אני מקבלת אותך עם כל הדברים הטובים והרעים...
מקבלת אותך כשאת כועסת,עצובה,שמחה, ובכל מצב...
נכון שאנחנו לא מכירות הרבה...
אבל את ממש לא נשמעת לי מישהי מגעילה...
ואני בטוחה שאת לא!!
תאמיני לי שאני יודעת טוב מאוד מי הם אנשים מגעילים... לצערי נתקלתי בהם מקרוב....
ואת ממש לא כזאת!!

אולי לא עזרתי הרבה..., ואולי את לא רוצה להגיב עכשיו כי את צריכה את השקט שלך וזה בסדר...
אבל לפעמים עוזר לדעת שיש עוד מישהו שמבין ויודע מה את מרגישה.... לדעת שאת לא לבד בזה.....


כאן איתך,
אוהבת המון,
טיפת גשם

Re: שוב אני.

פורסם: ה' מאי 22, 2008 5:35 pm
על ידי שי מתנה
מתוקה שלי
חשוב לי שתדעי שאני אוהבת אותך לא משנה כמה את כותבת או לא
התקשרת אליי אמש וכמעט לא הייתי לבד כי גם אני עכשיו מוצפת בעיות שלי
מתוקה שלי את ראוייה להיות מנהלת וגם למנהלים יש רגעים קשים
צר לי שלא הייתי בשבילך אמש
אבל את איתי בליבי וכאן תמיד
אוהבת אותך חיבוקים חזקים
שלך שי :flower1: