*ידיעת נטישה*

עברת תקיפה מינית כלשהי? לא עברת תקיפה מינית אבל את/ה מרגיש/ה רצון לעזור? את/ה מוזמנ/ת להצטרף למשפחה גדולה וחמה. הפורום הזה נועד לספק תמיכה על כל מאפייניה: אווירה של בית חם, הקשבה, עזרה, הזדהות, רגישות, תחושת ביטחון, הבנה והרבה מאוד אהבה. אנו רוצים להעניק מקום בטוח לפריקת כל הרגשות ולדבר על הדברים הקשים באמת מבלי לחשוש.

המנהלים: אורית, מיכלל

יםם
הודעות: 21
הצטרף: ב' אוגוסט 01, 2016 11:37 pm

*ידיעת נטישה*

הודעהעל ידי יםם » ה' אוקטובר 13, 2016 11:15 pm

מעולם לא הרגשתי בודדה כמו עכשיו.
היה לי בן זוג מדהים, לאחר שהגעתי ללא ציפיות והייתי מאוד תוקפנית. הוא הצליח להגיע אליי, לאט לאט נתתי לו את כולי- נתתי בו אמון.
הוא היה הדבר היציב היחיד שהיה לי בחיים, מבחינתי הוא הראשון שלי בהכל, החבר הראשון כי לפני כן לא הייתי בקשרים בריאים..
הראשון והיחידי שגרם לי להרגיש נאהבת וכיבד אותי, אהבתי אותו יותר מכל דבר..
תמיד הרגשתי שאם יכירו אותי באמת אז יברחו ממני ולא ידעתי מדוע. לאחר 3 חודשים הכל החל לצוף.. הוא היה שם איתי, במשטרה, המשפט, לפעמים אצל הפסיכולוג.
הוא היחיד שלא וויתר עליי- כשכולם וויתרו. עוד מעט יומולדת.. עוד מעט היינו אמורים לחגוג שנה.
טסנו לחו"ל לא מזמן- הצלחתי להתנתק מהמחשבות והכאב ולהנות- היה מדהים, הטיפול גרם לי להתחיל טיפה לראות את עצמי... ואני עדיין עובדת על כך, לראות את עצמי ולפסיק לדאוג לאחרים ולהיות השק חבטות שלהם. הבית שלו- היה בו רוגע, לראשונה ראיתי איך אמורה להיראות משפחה חמה ואוהבת.. מה שכ"כ חסר לי.
אני חושבת שכל אדם ראוי לחום ואהבה והשלמתי עם כך שהוריי לא מסוגלים לתת לי את זה בניגוד לאחיותיי.
הוא אכל ממני המון חרא, ונשאר. ותמיד ניסיתי למנוע ממנו כאב, לחסוך ממנו אבל המסכות לא עובדות לאורך זמן והוא למד להכיר אותי. מצחיק שיותר כאב לי להכאיב לו מאשר הכאב שהוא שלי בעצם ..
רק לפני שבועיים הוא הצטרף לפסיכולוג שלי- אחרי בכי , צחוק, מבוכה, כאב.. הוא הביט בי במבט האוהב שאני מכירה ויודעת שהוא אמיתי ואמר שהוא איתי, שהוא אוהב אותי, שהוא לא מוותר עליי..
חזרנו מחו"ל והוא עצמו אמר שלא הספיק לו. הוא הצטרף למפגש עם חברות שלי שבו נכחו גם בחורות שלא הכרתי - מודה שגם אני הייתי בשוק.
ההבדל בנינו היה שאני יודעת ממה זה נובע ולא שופטת, הוא הזדעזע. לצערי גם רבנו באותו ערב... וזה היה הקש ששבר את גב הגמל. הוא נפרד ממני.
זה היה מפתיע, כואב , לא מצליחה להבין איך הוא השתנה פתאום... הוא וויתר עליי.
זו לא סתם פרידה, זה לא שברון לב שכולם חווים- מבחינתי, האמון נפגע. כי כשהכל השתפר- דווקא אז אתה עוזב אותי ?
הייתי מבינה אם הוא היה עוזב בתקופות אחרות (היו גם רגעים טובים) אבל זה בא בבום.
כמובן שמשפחתי היקרה לא מוסיפה, מכאיבה, ממשיכים עם המילים הפוצעות.....
עברתי כ"כ הרבה פגיעות, עברתי כ"כ הרבה מכשולים- למה? למה כל פעם שהדברים מתחילים להסתדר בחיי חייב להיות משהו שישבור הכל?
איך אוכל אי פעם לבטוח בגבר? איך אוכל לאהוב אדם אחר? אף אחד לא יכול להיכנס לנעליים שלו. אף אחד לא היה שם איתי חוץ ממנו.
אני לא יודעת איך אצליח להתקדם... הדמעות חונקות, הכאב שמוחץ את הלב, אני לא רוצה יותר להיחשף בפני אף אחד. הוא ידע מהם הטריגרים שלי, הוא הכיר אותי- כשאני עדיין לומדת להכיר את עצמי.
אני עייפה ממלחמות פנימיות וחיצוניות, כל פעם קמה ושוב.. וכולם גם וויתרו, אפילו הוא. נמאס לי לחפש סיבות למה לא לוותר על עצמי !!!
איך מתמודדים עם הכאב הזה? החרדת נטישה הזו שהייתה קיימת תמיד בזכות אמא שלי הנסיכה.
אני כ"כ רוצה לגרום לו אושר, אני כ"כ רוצה רגעים טובים, רוצה לחיות, לחיות באמת ולא רק לנשום.
אין בי כוחות, לא רוצה לוותר- אך אינני מסוגלת עוד. איך ממשיכים מכאן ? אני לבד , לבד , לבד ...... רק עוד חיבוק אחד ממנו, חיבוק שלא ייגמר כי הוא הוכיח לי שלא כל הגברים חלאות. והוא לא, הוא מדהים. אני מרגישה שהלב שלי נקרע...מדמם ומדמם.... ואני לבד.. ממשיכה לספוג עלבונות מהסביבה.. רק רוצה להתחזק, להיות ים החזקה, המצחיקה, זו שאוהבים...... אבל לא נותר ממני כלום....
ברגע זה ממש, אני יכולה להגיד שהפוגעים ניצחו.... ניצחו אותי. לקחו ממני הכל, זיהמו אותי, ביטלו אותי, הכאיבו.. בניתי את עצמי .... עדיין בונה, מנסה ללמוד מי אני - אבל עכשיו, כשהם לקחו את אהבת חיי בגלל ההשלכות של המעשים שלהם.... הם ניצחו. ואני? מובסת. כלום. על הקצה.... רוצה לתקן, מרגישה שוב אשמה.
תמיד אשמה אשמה אשמה. איכס. אם הייתי יכולה לברוח מעצמי הייתי עושה זאת מזמן..... לפחות הוא יכול ...... רק אלוהים אם אתה קיים, תן לי עוד הזדמנות לתקן- לגרום לו אושר, שלא ארגיש שגרמתי לו רק כאב. לדבר היקר ביותר שהיה לי, זקוקה רק לתמיכה שלו, לאמונה שלו בי, זה מה שנתן לי כוחות. כרגע? אין אחד שמאמין בי.
ויודעות מה?! נ-מ-א-ס לי להוכיח. הוכחתי מספיק, לעצמי ולכולם. כרגע? אני שבורה. ואין אף אחד שיחבק ויעזור לי להמשיך לעזור לעצמי..
סליחה, מרגישה בודדה ואבודה יותר מתמיד :cry3:

חזור אל “תקיפה מינית”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 79 אורחים