זה הסיפור שלי או אולי סרט בידיוני

עברת תקיפה מינית כלשהי? לא עברת תקיפה מינית אבל את/ה מרגיש/ה רצון לעזור? את/ה מוזמנ/ת להצטרף למשפחה גדולה וחמה. הפורום הזה נועד לספק תמיכה על כל מאפייניה: אווירה של בית חם, הקשבה, עזרה, הזדהות, רגישות, תחושת ביטחון, הבנה והרבה מאוד אהבה. אנו רוצים להעניק מקום בטוח לפריקת כל הרגשות ולדבר על הדברים הקשים באמת מבלי לחשוש.

המנהלים: אורית, מיכלל

אור שקט
משתמש פעיל
הודעות: 106
הצטרף: ו' אוגוסט 05, 2011 12:06 pm

זה הסיפור שלי או אולי סרט בידיוני

הודעהעל ידי אור שקט » ב' נובמבר 16, 2015 1:05 pm

הסיפור שלי. אני מספרת אותו ולא מפסיקה לשניה, אולי מנסה לגרום לדבר הזה להיות נחלת הכלל. מקווה במקום מסויים שאם אספר מהר מבלי לחשוב פעמיים יהיה יותר קל. אבל זה בלתי נסבל, הכל בתוכי גועש כמו ים עם דגל שחור, מרגישה את הכל מתהפך, מנסה לברוח, מתגונן, מאותת לי שאני הולכת בכיוון ההפוך, בכיוון שאני לא רגילה לצעוד בו. ואני ממשיכה, שהכל יישרף בתוכי, יטבע בים של צרות או זכרונות או רגשות, רק שמשהו בי יישתחרר,  רק שזה לא יהיה הסיפור שלי יותר.
היא יושבת מולי וגומעת כל מילה, כל סיפור, כל זיכרון. אני כבר לא מצליחה לשמור על סדר כרונולוגי של ממש, הדברים קופצים ממני, מנסים להיחלץ. אבל היא יושבת שם ומבינה, היא מזדעזעת. זה נשמע כמו סרט נוראי שעשויי להיות באוסקר, מסוג הסרטים שאחותי לא מסוגלת לראות, מהסרטים שמשאירים אותך עם סיוטים, מהסרטים שאפילו הבימאי עוצם בחלקים מסויימים את העיניים, מהסרטים שאפילו שזה "רק סרט" הם משנים בך משהו לנצח.
אבל זה לא סרט, ממש לא עוד איזה שובר קופות. אלה החיים שלי ואני חייתי כל יום בהם, כל רגע שחלף. כל סצנה, גם את הנוראיות ביותר, גם את האלה בהן כולם מסיטים את המבט.
אז היא ישבה מולי משתוקקת לדעת את הסוף, מקווה לשמוע שזה רק חלום. למרות, שיש לה ספויילר רציני, אני יושבת מולה.
אחרי שירדה לה דמעה מכאב או רחמים, שהיא כעסה על העולם, סיפרתי לה ששרדתי. הסוף של הסיפור הזה לבנתיים לא טראגי.
אז הסרט הזה, שכולם רצים לקולנוע כדי לראות, הוא בדיוני. כי זה נס, כך היא קוראת לזה - נס.
היא יושבת מולי בעיניים נוצצות, מוצפות בכאב, בתהייה, היא מתרגשת. וכל מה שהיא מצליחה להוציא מהפה זה "מאיפה היו לך הכוחות? איך שרדת?"
ואני שותקת. לא בטוחה בכלל ששרדתי את הטרור הזה.
היא ישבה מולי כשסיפרתי על הסרט הזה ששינה לי את החיים לנצח. עצמתי עיניים בסרט, היו חלקים שהתפללתי שיסתיימו. לקראת סוף הסרט השחקנית הייתה בצומת, והיא בחרה ללכת בדרך הבלתי אפשרית. היא בחרה בחיים. אבל היא בסדר. לפחות זה מה שהיא מראה לכולם, שהכל בסדר למרות שלפעמים הכל ממש לא.
והסרט הבדיוני הזה הוא אפילו לא תיעודי אלא הסיפור שלי, זה בכלל לא סרט, ממש לא עוד מועמד לאוסקר. זה מה שקרה לי בכל יום ויום. וזה גרם לי לבכות וגרם גם לה לבכות.

סמל אישי של המשתמש
מרים
מתנדבת מסל"ן
הודעות: 64
הצטרף: ג' אוקטובר 18, 2011 1:45 pm

Re: זה הסיפור שלי או אולי סרט בידיוני

הודעהעל ידי מרים » ד' נובמבר 18, 2015 12:28 pm

שלום אור !
עם שם כזה , את בטח מאירה את כך הסביבה .
את חייבת גם להאיר את עצמך . טוב שאת מצליחה לדבר ולספר .
וגם לכתוב . להוציא את הכל מהבטן .

כל הכבוד לך . גם אם את חושבת שזה לא עוזר . כנראה שכן . אם לא לא הית עושה זאת .
חשוב מאוד לעבוד על עצמך . כמה שזה קשה .
אבל השכנוע עצמי , הוא מיוחד ו אכרחי .
את תחליטי שחייב להיות טוב לך בחיים .

אנחנו כאן לקרוא ולשמוע אותך .
תמשיכי להלחם
שיהיה רק טוב
מרים


חזור אל “תקיפה מינית”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 119 אורחים