זיכרונות (טריגר)

עברת תקיפה מינית כלשהי? לא עברת תקיפה מינית אבל את/ה מרגיש/ה רצון לעזור? את/ה מוזמנ/ת להצטרף למשפחה גדולה וחמה. הפורום הזה נועד לספק תמיכה על כל מאפייניה: אווירה של בית חם, הקשבה, עזרה, הזדהות, רגישות, תחושת ביטחון, הבנה והרבה מאוד אהבה. אנו רוצים להעניק מקום בטוח לפריקת כל הרגשות ולדבר על הדברים הקשים באמת מבלי לחשוש.

המנהלים: אורית, מיכלל

סמל אישי של המשתמש
נלחמת בכאב
משתמש פעיל
הודעות: 163
הצטרף: ד' אוקטובר 22, 2014 12:16 pm

זיכרונות (טריגר)

הודעהעל ידי נלחמת בכאב » א' מרץ 01, 2015 9:49 pm

אני ממש מצטערת שמשתפת כאן
אבל לא יודעת את מי לשתף...

קשה לי לקלוט שמה שקרה באמת קרה
אפילו שיודעת שזה קרה
זה נורמאלי להרגיש ככה? להרגיש כאילו
זה חלום בלהות, וקושי לקלוט שזה אמיתי ?
לא משנה כמה טיפולים עברתי קשה לי להאשים אותו
אפילו שאיפשהו בתוכי מבינה שהוא אשם.
לוקחת את כל האשמה עלי... כי ראיתי אותו מכניס את הסם לשוקו
ולא ברחתי. כי לפני במהלך היום הייתה לי תחושה רעה ולא חזרתי הביתה
רק כי פחדתי שהוא יעזוב אותי. אם לא הייתי כזאת טיפשה כל זה היה נמנע.
ובכל זאת.. קשה לי לקלוט שהוא היה כל כך רע ...
הוא תכנן הכול עד הפרט האחרון...
קשה לי להיזכר בכמה הוא היה רשע גם בפגיעה וגם אחריה...
הייתי לבד.. לגמרי לבד... אף אחד לא הציל אותי.....
אני יודעת שאני פחדנית שלא מסוגלת להתלונן נגדו.
אבל באמת שלא רוצה להישאב לזה.. אני לא רוצה לעבור את זה שוב.
אבל איך איך בכלל אפשר להרגיש ככה שהוא מסתובב חופשי
ושהסיבה שהוא פוגע בטח בעוד בנות זאת אשמתי . כי אני שותקת.
אבל באמת שלא מסוגלת להתלונן נגדו.
הוא כל כך רע בנות.. אין לכן מושג כמה... הוא מטורף לגמרי.....
ולמרות שאני יודעת שהוא רע מאשימה את עצמי...
כי זה רוע בלתי נתפס....
הייתי ילדה- נערה ... טיפשה כל כך טיפשה שלא הבנתי.....
עד שזה קרה וגם אז לא קלטתי.....
אני יודעת שאני לא לבד יותר ושיש לי הרבה תמיכה...
ועדיין קשה לי שאף אחד לא הגן עלי ....
קשה לי שאין צדק לכל הסיפור הזה .... שהוא ממשיך להסתובב חופשי ....
אני עצובה .... הזכרונות... קשה לי..... ממזמן לא בכיתי.....
:cry3:
סליחה על השטויות שכותבת הייתי צריכה לפרוק

סמל אישי של המשתמש
נלחמת בכאב
משתמש פעיל
הודעות: 163
הצטרף: ד' אוקטובר 22, 2014 12:16 pm

Re: זיכרונות (טריגר)

הודעהעל ידי נלחמת בכאב » א' מרץ 01, 2015 10:24 pm

עצוב לי :cry3:

סמל אישי של המשתמש
אמה
משתמש פעיל
הודעות: 1636
הצטרף: ש' דצמבר 17, 2011 11:41 pm
מיקום: לאליסל"ן אחראית איזור מרכז ודרום

Re: זיכרונות (טריגר)

הודעהעל ידי אמה » ב' מרץ 02, 2015 6:49 am

היי.. אני שמלה שפרקת, ואם זה עוזר במשהו תדעי שאת תמיד יכולה לכתוב כאן.....
בוקר טוב:)
תאבדי את השפיות.. תאבדי אותה רק קצת.. תאבדי אותה עד שתצליחי למצוא את עצמך.. לא נורא שהעולם יהרס בדרך.. שהעולם ישרף בלהבת האגואיזם..
תאבדי את עצמך קצת מרצון, כי כל הזמן זה קורה בכח ..
תאבדי את עצמך.. תאבדי רק כדי למצוא.

סמל אישי של המשתמש
יעל מסלן
מתנדבת מסל"ן
הודעות: 191
הצטרף: ו' אוגוסט 24, 2012 8:20 am

Re: זיכרונות (טריגר)

הודעהעל ידי יעל מסלן » ב' מרץ 02, 2015 11:32 am

הי לך
את נלחמת בכאב ואין ספק שהכאב קשה
אבל כל הזמן תפנימי שמי שאשם זה הוא ובטח לא את
כנראה שטיפול על ידי מומחה לעיניין יוכל אולי לשחרר קצת את האשמה
את לא אשימה גם אם היית שם
זה המקום שאת יכולה לשתף ואנ ו יכולות להכיל
תמיד זמינות לעזרה
יעל מסלן

סמל אישי של המשתמש
נלחמת בכאב
משתמש פעיל
הודעות: 163
הצטרף: ד' אוקטובר 22, 2014 12:16 pm

Re: זיכרונות (טריגר)

הודעהעל ידי נלחמת בכאב » ב' מרץ 02, 2015 11:54 am

תודה בנות.
קצת התאוששתי מאתמול השינה עזרה לי....
תמיד יש לי חשש להביא לכאן מה שמרגישה מהסיבה שאני מרגישה שתופסת מקום....
איפשהו בתןכי אני מבינה שהוא אשם. עברתי הרבה טיפולים שהרבה אנשים אמרו לי ( גם מטפלים וגם משפחה) שהוא אשם.
ולמרות זאת אחרי הפגיעה לפני שפתחתי את הסוד כל כך הרבה אנשים חשבו שאני משוגעת והיו נגדי... והיו לצידו של מי שפגע בי. שעד היום קשה לי להפנים שזאת אשמתו. כי כולם היו לצידו. ולמרות שהיום אומרים לי שהוא אשם עדיין קשה לי לקלוט את זה .
הקול שלו יותר חזק משלי... אני לא יכולה להקשיב לעצמי שאני יודעת שאני בסדר. אני מרגישה שמשהו בי לא בסדר ולא בו.
הוא שכנע אותי כל כך שאני לא בסדר.. שאני מאמינה לו. יותר מלאנשים שאוהבים אותי באמת. זה טיפשי לא?

סמל אישי של המשתמש
תמי
מתנדבת מסל"ן
הודעות: 78
הצטרף: ב' נובמבר 10, 2014 2:57 pm

Re: זיכרונות (טריגר)

הודעהעל ידי תמי » ב' מרץ 02, 2015 1:34 pm

שלום יקרה...

הקול שלך יותר חזק משלו... ואני מאמינה לך לא לו... הוא אשם בכול .. ותגידי זאת לעצמך בכל הזדמנות - אני יודעת שיש עליות וירידות - אך תאמיני בעצמך ובמשפחה - ואולי אם עדיין אפשר תתלונני נגדו כדי שהההרגשה שהוא פוגע באחרות - תרד ממך..
אינך כותבת שטויות - אלא הרגשות וחוויות וזה המקום לשתף בו- מקווה שאת ממשיכה בטיפולים ושעוברים עלייך ימים טובים. מאחלת לך רק טוב - תמי - מתנדבת במסלן :flowers: :growing:

מקום בלב
משתמש פעיל
הודעות: 68
הצטרף: ה' פברואר 03, 2011 7:09 pm

Re: זיכרונות (טריגר)

הודעהעל ידי מקום בלב » ב' מרץ 02, 2015 5:34 pm

הי יקרה,
אני לא מכירה את הסיפור שלך... אבל אני שומעת הרבה מבין השורות.
אני שומעת שהוא היה בעמדת כוח משמעותית עליך. המשפט ״ראיתי אותו מכניס לי את הסם לשוקו״ מצמרר אותי, כי הוא מסמן בעיני את חומרת הפגיעה שהוא פגע בך. שוקו זה דבר כל כך ילדי, תמים, מי שעושה לך שוקו אמור להיות אדם ששומר עליך, שהוא לטובתך. מי בכלל יכול/ה לעכל הכנסת סם לשוקו של ילדה/נערה? זה כל כך חולה! ברור שלא עיכלת את זה, וכל כך ברור שלא הגבת לזה. זה לא הופך אותך לטיפשה, זה הופך אותך לבת אדם - כי כולנו, לא רק את, מתקשים מאוד לעכל שקיים כזה רוע. זה באמת קשה מאוד לקלוט שזה יתכן. יותר הגיוני להניח שזה חלום בלהות, או שזה לא היה, או שזה לא באמת היה כך, או שזאת בעצם אשמתך. האמת - שקיים רוע כזה, ושרוע כזה הזיק לך כפי שהזיק - קשה מידי, אז הנפש עושה את כל מה שהיא יכולה כדי לא להסתכל עליה. אני ממש מבינה את זה, מדם ליבי מבינה. אני מנהלת מלחמה דומה ביני לבין עצמי. זאת מלחמה ששווה להילחם, ״מלחמה על הבית״, מלחמה על עצמך. את לא אשמה במה שהוא עשה, הוא אדם חולה ורע - אין לך אחריות על זה. הוא ניצל את הכוח שהיה לו כדי לפגוע בך, זה דבר איום לעשות ואיום שנעשה לך - אבל היום הגיע הזמן להפסיק להלקות את עצמך על עוול לא-לך. אני יודעת שקל לדבר, ובאופן שהולם את הניק שלך - זאת אכן מלחמה. אבל היא שווה את זה. את נשמעת לי בן אדם מעולה, לא הגיע לך מה שקרה לך - ולא מגיע לך להלקות את עצמך היום.
תהיי טובה אל עצמך, לוחמת יקרה. מגיע לך.

סמל אישי של המשתמש
נלחמת בכאב
משתמש פעיל
הודעות: 163
הצטרף: ד' אוקטובר 22, 2014 12:16 pm

Re: זיכרונות (טריגר)

הודעהעל ידי נלחמת בכאב » ב' מרץ 02, 2015 7:03 pm

תודה רבה תמי, מקום בלב.
התגובות שלכן מאוד ריגשו אותי...
תמי, אני לא מסוגלת להתלונן. אני גם לא רוצה להיכנס לזה . אני יודעת שבתקופה האחרונה נזכרת בזה הרבה
אבל אני באמת לא רוצה להיכנס למלחמה הזאת. מספיק יש לי מלחמה עם עצמי בתוכי. וגם אין לי כוח מולו. זה אחרת לעבוד על זה בטיפול למצוא את הקול שלי בחזרה. וזה אחרת להילחם נגדו אין לי מולו סיכוי הוא מטורף וכולם אוהבים אותו.
זאת הבעיה שאז לא היה מי שיגיד לי שהוא אשם. אני האשמתי את עצמי וכולם היו נגדי. עכשיו כבר נוצר הנזק... וקשה לי מאוד לשנות את המחשבה הזאת.. קשה לי לקלוט שהוא האשם. גם אם מיליון אנשים יגידו לי את זה . את יודעת נראה לי שגם אם הייתי מתלוננת וגם במקרה שהיה צדק( ולא יהיה) וגם אם שופט היה אומר לי שזאת לא אשמתי ואשמתו לא הייתי מאמינה. למה? כי קל לי לחשוב שאני הרעה בסיפור. קשה לי לקלוט שהוא ניצל אותי. כי אין בזה היגיון. למה הוא רצה לפגוע בי ככה? . מה עשיתי לו ?
אהבתי אותו כל כך... והאהבה הזאת הפכה לפחד. אם רק הייתי מספרת את זה פעם הכול היה אחרת... למה שתקתי כל כך הרבה שנים ?

מקום בלב.
יכול להיות טריגר.
עמדתי שם . הוא והידידה שלו היו שם. היא התחילה לשים את האבקה של השוקו ואז הוא אמר " תני לי" ועמד במקומה. באותו רגע שניהם הסתובבו ותקעו בי מבטים חודרים.. נבהלתי אז סובבתי את הראש. וברגע שהם חשבו שלא ראיתי ראיתי את זה. לא ממש הבנתי מה זה אבל הייתה לי תחושה שזה משהו לא טוב. הוא חשב שלא ראיתי. רציתי לברוח אבל חשבתי שאם אני טועה אני יעשה לעצמי פדיחות. הוא שם את השוקו במיקרוגל. ואז הגיש לי אותו. טעמתי מזה והוא שאל איך זה . הוא ראה שאני מתלבטת. והוא אמר לי " תשתי זה יתקרר". המשכתי לשתות כשהם נועצים בי מבטים. אפילו שסיימתי הוא שאל " סיימת הכול?". הלכתי לשירותים והרגשתי נורא. הייתה לי סחרחורת וכל העולם הסתובב לי. יצאתי ונאחזתי בשולחן שהיה שם. ראיתי אותם במטושטש במרפסת. הוא שאל איך מרגישה. אמרתי שאני כבר לא עייפה. הוא אמר לי שהכול בזכות השוקו. שאלתי " מה שמת בו?" והוא אמר " כלום" וסימן לי לשבת לידו. כל העולם הסתובב לי הרגשתי נורא. הוא עשה את עצמו מודאג והציע לי ללכת איתו לטיול. ואז קרה מה שקרה. הקטע שעד שזה לא קרה לא באמת קלטתי . חשבתי שסתם לא ראיתי נכון ושסתם אני לא מרגישה טוב. והוא עשה את עצמו כל הזמן מודאג גם בטיול. אז חשבתי שסתם מרגישה רע.
את צודקת. באמת חשבתי שהוא שומר עלי . לא חשבתי בכלל שהוא יעשה לי דבר כזה. הייתי אנורקטית. הוא תמיד שמר עלי שאכלתי והביע דאגה שהוא רוצה שאני יעלה במשקל. הוא רצה שאני אהיה חולה! אבל הוא שיחק אותה כאילו הוא דואג לי ושומר עלי . לכן התאהבתי בו. חשבתי שהוא יציל אותי מהמציאות האכזרית של חיי. אבל בסוף הוא.. טוב את יודעת. התגלה כשטן. ועד היום קשה לי לקלוט את זה . עברתי תהליך ארוך. הבראתי מהאנורקסיה השתחררתי מהעבר התחזקתי . ואז הגעתי למסגרת הזאת שעזרה לי לשקם את חיי ולהיות עצמאית. ולמרות כל זה.. זה קיים... ובתקופה האחרונה זה בא אלי.. אולי בגלל שסיפרתי לאחותי... לא יודעת.....
ראויה? אני לא מרגישה ראויה לכלום. אני מרגישה שמגיע לי כל מה שקרה לי.... קשה לי לחשוב אחרת.....
והמלחמה על חיי.... כנראה לא הסתיימה.

סמל אישי של המשתמש
תמי
מתנדבת מסל"ן
הודעות: 78
הצטרף: ב' נובמבר 10, 2014 2:57 pm

Re: זיכרונות (טריגר)

הודעהעל ידי תמי » ג' מרץ 03, 2015 7:55 pm

ערב טוב יקרה.
את ראויה להכי טוב בעולם... ולא מגיע לך מה שקרה לך... מבינה שקשה לך אבל כל התבטאות כזו שלך רק מבאסת אותך... תעבדי על עצמך וגם בטיפולים - את חכמה , חזקה ומדהימה ומגיע לך רק טוב ומי שפגע בך ורימה אותך ומעל באמונך מגיע לו כל הרע שבעולם ושירקב בכלא..... השתדלי לנהל את המלחמה נגד היצור השפל שפגע בך ולא נגד עצמך ...... מקווה שתשכנעי את עצמך וישכנעו אותך כמה היית תמימה וטובה והפוגע הוא הרע והשפל :flowers: תמי ממסלן

סמל אישי של המשתמש
נלחמת בכאב
משתמש פעיל
הודעות: 163
הצטרף: ד' אוקטובר 22, 2014 12:16 pm

Re: זיכרונות (טריגר)

הודעהעל ידי נלחמת בכאב » ג' מרץ 03, 2015 10:56 pm

תודה רבה תמי על התגובה שלך.
לצערי אני לא מוצאת את ה"תרופה" שתגרום לי לאהוב את עצמי ולהפסיק להרגיש רע עם עצמי.
אפילו שהבראתי מהפרעת האכילה קשה לי עם הגוף שלי . אני פשוט מתעבת אותו. ונמאס לי מהתרופה הארורה הזאת! היא יוצרת לי נפיחות ואומנם לא רואים את זה כי הבגדים מסתירים את זה .. ועדיין . ואני לא יכולה להחליף תרופה כי זה הדבר היחיד ששומר עלי שאני לא אגיע למצב שהייתי בו כשהפסקתי אותה( שאין מצב שחוזרת למצב הזה . ולכן גם הפסיכיאטר שלי פוחד להוריד לי אותה. הוא פוחד שאני יחזור לתקופה הנוראית הזאת. ) ועדיין כועסת. מה דפוק בי ? למה צריכה תרופה ארורה ??
לצערי הוא לא ירקב בכלא.. מהסיבה שהוא שחקן טוב . ואי אפשר לעלות על זה ולראות כמה הוא רע...

לורנס
משתמש פעיל
הודעות: 910
הצטרף: ב' ספטמבר 13, 2010 10:07 am

Re: זיכרונות (טריגר)

הודעהעל ידי לורנס » ד' מרץ 04, 2015 9:33 am

נלחמת בכאב יקרה,
שוב אני קוראת את מילותיך הכואבות ושוב אני מתפלא מהכוחות שאת מגייסת כדי להתגבר על הסבל שנגרם לך. אני לא אחזור על נושא האשמה, מי התוקף ומי הקרבן, את יודעת את הכל ועדיין לא יכולה לסלוח לעצמך שפגעו בך . זה תהליך שקורה, לצערי, אבל הרגש הזה אינו נצרי והוא ייחלש, אני מאמינה, ככל שתמשכי בטיפול.
אני מבקשת עוד לחזק אותך ושתזכי לאהוב את עצמך כפי שמגיע לך באמת.
שולחת לך חיבוק גדול,
:growing: לורנס

לורנס
משתמש פעיל
הודעות: 910
הצטרף: ב' ספטמבר 13, 2010 10:07 am

Re: זיכרונות (טריגר)

הודעהעל ידי לורנס » ד' מרץ 04, 2015 10:27 am

ורק שתדעי שאם וכאשר תחליטי כן להתלונן ולדרוש צדק, תמצאי במרכז סיוע לנשים נפגעות תקיפה מינית עזרה וליווי בתהליך הפלילי הזה.
:growing:

סמל אישי של המשתמש
נלחמת בכאב
משתמש פעיל
הודעות: 163
הצטרף: ד' אוקטובר 22, 2014 12:16 pm

Re: זיכרונות (טריגר)

הודעהעל ידי נלחמת בכאב » ד' מרץ 04, 2015 2:38 pm

תודה רבה לורנס.
אני לא אתלונן נגדו אף פעם כמו שאמרתי אני לא רוצה להיכנס לזה
יחסית מהעבר טוב לי אז למה סתם להכניס לחיי עוד דבר שישאב אותי למטה? לא טוב לי ככה בלעדיו.
גם ברגעים הכי חשוכים שלי לא ויתרתי. ואני חושבת שזה מה שעזר לי לשרוד. שתמיד היה בי קול שלא ויתר, שכעס עליו ורצה לא לתת לו את התענוג לראות אותי נופלת ומתייאשת. ולמרות זאת הוא עשה לי שטיפת מוח נגד עצמי , וקשה לי לשנות את החשיבה שנוצרה לי נגד עצמי. זאת מלחמה שלא נגמרת המלחמה בו , במה שהוא אמר לי פעם. אבל אני חושבת שהיום אני חזקה יותר, ואני מסוגלת למרות הקושי להתמודד עם החיים. עברתי תהליך קשה אבל בזכות זה הגעתי לאן שהגעתי. ויש לי עוד דרך לעבור אבל הוא לא ינצח אותי. גם שהייתי לגמרי שבורה אמרתי לעצמי לא להתייאש ושהוא לא ינצח אותי שאני לא אתן לו את התענוג הזה .
פעם אפילו אמרתי לו את זה . והוא ישר גרם לי להרגיש חלשה ומעוררת רחמים. אבל היום אני יודעת שהכוח שהיה לי לומר לו את זה , שהכוח שמתי שהוא התקשר שאמרתי לו לעזוב אותי בשקט, שהכוח שיש לי מול הקולות שלו שבתוכי, והכוח שלי לעבור בית ספר ולהתרחק ממנו, והכוח שלי היום לבנות את החיים שלי מחדש זה הכוח שעוזר לי להמשיך הלאה בלעדיו. וזה הנצחון שלי עליו. הנצחון האמיתי . וזה שווה יותר מכל תלונה ומכל צדק שבחיים לא יהיה .

לורנס
משתמש פעיל
הודעות: 910
הצטרף: ב' ספטמבר 13, 2010 10:07 am

Re: זיכרונות (טריגר)

הודעהעל ידי לורנס » ד' מרץ 04, 2015 6:47 pm

שמחתי לקרוא.
יישר כוח !

סמל אישי של המשתמש
נלחמת בכאב
משתמש פעיל
הודעות: 163
הצטרף: ד' אוקטובר 22, 2014 12:16 pm

Re: זיכרונות (טריגר)

הודעהעל ידי נלחמת בכאב » ד' מרץ 04, 2015 10:43 pm

תודה..
אני משתדלת להיות חזקה...
קצת קשה לי עם הגוף שלי
אני מרגישה שמנה
( ולא אני לא חוזרת להפרעת האכילה. אבל השנאה לגוף קיימת).
אני לא אוהבת את הגוף שלי בכלל... אני מתביישת בו...


חזור אל “תקיפה מינית”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 98 אורחים