שואלת את עצמי הרבה שאלות..

עברת תקיפה מינית כלשהי? לא עברת תקיפה מינית אבל את/ה מרגיש/ה רצון לעזור? את/ה מוזמנ/ת להצטרף למשפחה גדולה וחמה. הפורום הזה נועד לספק תמיכה על כל מאפייניה: אווירה של בית חם, הקשבה, עזרה, הזדהות, רגישות, תחושת ביטחון, הבנה והרבה מאוד אהבה. אנו רוצים להעניק מקום בטוח לפריקת כל הרגשות ולדבר על הדברים הקשים באמת מבלי לחשוש.

המנהלים: אורית, מיכלל

סמל אישי של המשתמש
נלחמת בכאב
משתמש פעיל
הודעות: 163
הצטרף: ד' אוקטובר 22, 2014 12:16 pm

שואלת את עצמי הרבה שאלות..

הודעהעל ידי נלחמת בכאב » ד' נובמבר 19, 2014 6:23 pm

ורציתי לשתף כאן כי לא יודעת איפה לשתף, מקווה שלא תופסת כאן מקום ואם כן מתנצלת...
מה זאת אהבה? האם גם לי זה יקרה יום אחד ? אהבה אמיתית שלא מכאיבה.
מה זאת אהבה אמיתית?
למה אף בן לא מתחיל איתי ? מה לא בסדר בי?
למה שאני כבר רוצה חבר אין לי?
האם שיהיה לי חבר אני אהיה באמת מאושרת?
איך מתגברים על כל הקטע של המגע ?
האם למישהי פה הייתה התנסות כזאת ויכולה לשתף אותי?
האם זה אפשרי להיות בקשר נכון בריא, קשר אמיתי ?
אני רואה שאחותי עם חבר ומאושרת והיא לא עברה מה שעברתי..
אני רוצה גם ... רוצה שמישהו יאהב אותי...
אבל לא מצליחה לאהוב את עצמי... איך מתגברים על השנאה העצמית?
האם זה יקרה גם לי? שמישהו יאהב אותי כמו שאני ולא רק בגלל הגוף שלי ?

לורנס
משתמש פעיל
הודעות: 910
הצטרף: ב' ספטמבר 13, 2010 10:07 am

Re: שואלת את עצמי הרבה שאלות..

הודעהעל ידי לורנס » ה' נובמבר 20, 2014 8:19 am

שלום יקרה שנלחמת בכאב,
תודה שאת משתפת אותנו ובמילים כה מרגשות. את נראית צעירה מאוד, אך שאלותיך של בוגרת.
אושר הוא מילה גדולה, אבל לכל אחד מגיע חלק ממנו. לכל אחד מגיע לאהוב ושיהבו אותו כפי שהוא, כפי שהיא. נכון שצריך להילחם על זכות הזה, אך קודם כל צריך לאהוב את עצמנו, ואם זה לא קורה, בגלל פגיעות שבעבר, מומלץ לבקש עזרה טיפולית. האם שקלת זאת?
תהיי חזקה ותעדכני אותנו,
בחיבה,
לורנס :growing:

סמל אישי של המשתמש
נלחמת בכאב
משתמש פעיל
הודעות: 163
הצטרף: ד' אוקטובר 22, 2014 12:16 pm

Re: שואלת את עצמי הרבה שאלות..

הודעהעל ידי נלחמת בכאב » ה' נובמבר 20, 2014 2:05 pm

היי לורנס, תודה.
אני לא כזאת צעירה אני כבר בת 24. הכול יחסי.
אני נמצאת בטיפול עכשיו ולפני זה גם הייתי בטיפולים אחרים.
זה עוזר לי, אבל עדיין לא מצליחה לאהוב את עצמי.
גם שיש לי טיפול פעם בחודש, בגלל שזה פרטי ועולה הרבה.
אבל סכ"ה זה לא מפריע לי שזה פעם בחודש, זה בסדר.
אבל גם אם היתי משתפת אותה בשאלות האלו, אני לא חושבת שזה היה עוזר.
בגלל שאף מטפל\ת לא יכולים לגרום לי לאהוב את עצמי.
ואיך לאהוב את עצמי אין לי שמץ של מושג. אני מלאה בכל כך הרבה שנאה עצמית מאז שזוכרת את עצמי.
ואני הגעתי למסקנה שעד שאני לא יאהב את עצמי באמת, לא יהיו לי מערכות יחסים טובות, שלא לדבר על חבר.
ובכל זאת.. אני לא מבינה מה לא בסדר בי שאף בן לא מתקרב אלי . למה לאחרות זה קורה ולי לא?.
אני רוצה שמישהו יאהב אותי ויגרום לי להרגיש מיוחדת...
אבל זה לא קורה. וזה די מתסכל אותי...

לורנס
משתמש פעיל
הודעות: 910
הצטרף: ב' ספטמבר 13, 2010 10:07 am

Re: שואלת את עצמי הרבה שאלות..

הודעהעל ידי לורנס » ד' נובמבר 26, 2014 10:17 am

נלחמת יקרה,
אני מאוד מבינה אותך, כי אהבה עצמית היא דבר קשה להשיג אחרי שפגעו בך, אם "רק" מחוסר אהבה בילדות או אדרבא אם באלימות מינית. אולם אין דבר חיוני יותר להתפתחות בריאה. אחד הדרכים לאהוב את עצמי, לדעתי, היא לעשות דברים שאני אוהבת. לכולם יש כאלה, וזה בונה. גם המאמץ בונה, גם ההצלחה, אפילו אם היא חלקית. תחשבי על זה.
אתך מקרב לב,
לורנס :growing:

סמל אישי של המשתמש
נלחמת בכאב
משתמש פעיל
הודעות: 163
הצטרף: ד' אוקטובר 22, 2014 12:16 pm

Re: שואלת את עצמי הרבה שאלות..

הודעהעל ידי נלחמת בכאב » ה' נובמבר 27, 2014 11:58 am

היי לורנס תודה.
אני עושה דברים שאני אוהבת אבל זה לא מחזק לי את האהבה עצמית.
הבעיה הכי גדולה אצלי זה ההרס העצמי, אני לא מסוגלת להפסיק.
ואני לא אוהבת את עצמי. אני מאמינה שאני בן אדם רע.
אני מאוד רוצה לשנות את זה, לראות את עצמי כמו שאחרים רואים אותי, אנשים שכן אוהבים אותי.
אבל אני לא מסוגלת. פשוט לא מצליחה לאהוב את עצמי .

שי מתנה
משתמש פעיל
הודעות: 2476
הצטרף: ג' דצמבר 04, 2007 9:38 pm
מיקום: מרכז הארץ
יצירת קשר:

Re: שואלת את עצמי הרבה שאלות..

הודעהעל ידי שי מתנה » ה' נובמבר 27, 2014 9:09 pm

יקרה שלי!
את לא תופסת כאן מקום
יש לך כאן מקום בדיוק כמו לכל אחת ומגיע לך שיקשיבו לך.

אז כחה את כן צעירה אני רק בגיל 28 התחלתי לטפל בעצמי עד אז איש לא ידע ולא יכולתי להיות עם שום גבר.

דבר שני כן יתחילו איתך וכן יאהבו אותך השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך האם את אוהבת את גופך? האם את אוהבת את מי שאת וחושבת שמגיע לך הטוב ביותר, למרות הפגיעה?

אם את עונה על שתי השאלות האלו בתשובה "כן"
סימן שאת בדרך הנכונה של הריפוי הנפשי מהנזקים שגורמת הפגיעה בתחום הזוגיות.
אחר כך תוכלי לנסות להכיר בכל מיני אתרי הכרויות או אתרים אחרים או בדרכים אחרות מישהו שיבין אותך, שיאהב אותך כמו שאת
ועם כל מה שעברת, בלי לשפוט אותך , יכבד אותך, יעניק לך ויהיה רגיש לצרכייך.

אישה נפגעת מינית מאוד חשוב לה שיבינו אותה, שלא ישפטו אותה ולא יאשימו אותה במה שקרה וכו', זה אינדבידואלי לכל אחת.
אם ענית על התשובות לשאלותיי "לא" סימן שאת צריכה לעבור עוד דרך טיפולית כדי לאהוב קודם את גופך ועצמך מחדש ורק אחר כך שבן זוג יאהב.

אך בכל מקרה אל תתייאשי בכלל, לפעמים זה לוקח זמן גם לכאלה שלא עברו את הפגיעה למצוא את ה אחד.
אבל מניסיון אישי יותר קל לבנות קשר כשהבן זוג מקבל את מי שאת ומה שאת עם כל מה שעברת.

אוהבת ומחזקת
שי :flowers: :iloveu2:
שי שמאוד אוהבת בעלי חיים

שי מתנה
משתמש פעיל
הודעות: 2476
הצטרף: ג' דצמבר 04, 2007 9:38 pm
מיקום: מרכז הארץ
יצירת קשר:

Re: שואלת את עצמי הרבה שאלות..

הודעהעל ידי שי מתנה » ה' נובמבר 27, 2014 9:14 pm

עכשיו בדיוק קראתי שכתבת ללורנס שאת לא אוהבת את עצמך שזו בדיוק השאלה השנייה שכתבתי לפני שראיתי את מה שכתבת ללורנס
מתוקה אי אפשר לבנות קשר ארוך ויציב עם בן-זוג בלי לעבור טיפול נפשי שילמד אותך לאהוב את הגוף שלך, את הנפש שלך ואת כל מי שאת ומה שאת לפני אהבה, כי זה א ב
ובזוגיות זה חשוב מאוד

גם אני לא אהבתי את עצמי בכלל והיה לי מאוד קשה לגעת בעצמי ואפילו להתרחץ עם ספוג שיגע בי
עברתי תהליך ארוך והיום אני בטיפול אבל הצלחתי להתחתן ולהביא ילדים לעולם ולהתגבר לפחות על הקושי הזה, כך שזה אפשרי אבל מצריך מחויבות שלך כלפי הטיפול.

שי
שי שמאוד אוהבת בעלי חיים

סמל אישי של המשתמש
נלחמת בכאב
משתמש פעיל
הודעות: 163
הצטרף: ד' אוקטובר 22, 2014 12:16 pm

Re: שואלת את עצמי הרבה שאלות..

הודעהעל ידי נלחמת בכאב » ה' נובמבר 27, 2014 9:40 pm

תודה יקרה, ריגשה אותי התגובה שלך.
באופן כללי אני לא משהו. אני מרגישה שאני עומדת להשתגע
ואז מי שפגע בי ישמח מאוד. הוא כבר הצליח לשגע אותי. יש לי הזיות. אני לא מצליחה להבין למה . אבל זה קשור למי שפגע בי. בטח גם אתן חושבות שאני משוגעת. אני לא יודעת למה יש לי את זה. המטפלת חושבת שזה בגלל שלא הגנו עלי ולא הצילו אותי אז יש לי הזיות שמגנים עלי ומצילים אותי. אני בטח נשמעת כמו מטורפת. עד היום לא העזתי לכתוב פה בפורום את זה. מחשש שלא יבינו ויחשבו שיצאתי מדעתי. המטפלת שלי היחידה שאומרת לי שאני לא משוגעת אחרת לא הייתי מדברת איתה ככה. אבל אני יודעת שאני משוגעת ונמאס לי בא לי לבכות זה לא נגמר! זה כבר שנה וחצי ככה! שום תרופה לא עוזרת לי להעלים את זה לגמרי. זה פחת בעוצמה אבל זה עדיין קיים. איך אני יכולה להיות בקשר זוגי? אם אני כזאת מטורפת שאף אחד לא ירצה אותה.
ועוד מחר יש אזכרה לסבא שלי ז"ל ( 3 שנים). וזה והמחשבות זה פשוט הורג אותי. בא לי לבכות. אני לא מסוגלת יותר. נמאס לי מהמחשבות האלו. נמאס לי שאני כזאת משוגעת. הפחד הכי גדול שלי להשתגע והנה השתגעתי. בטח מי שפגע בי ממש ישמח .

:cry2: מצטערת על הפסימיות

הכינה_נחמה
הודעות: 46
הצטרף: ש' יולי 19, 2014 6:18 pm

Re: שואלת את עצמי הרבה שאלות..

הודעהעל ידי הכינה_נחמה » ו' נובמבר 28, 2014 12:51 am

נלחמת בכאב היקרה מאוד,
אם יש משהו שלמדתי, זה שכאן יש מקום לכולן, תמיד. בכל רגע, בכל זמן, לכל דבר, עם המון אהבה!

אני בגילך האמת.. וכל כך קל לי להזדהות עם השאלות שלך.. הן מעומק הלב והאמת? לדעתי רובן שאלות שכל אחת שואלת את עצמה בשלב כזה או אחר בחיים, לא משנה מה היא עברה או לא.
אני חושבת שקצת קשה לנו לתפוס את המונח הזה "אהבה", במיוחד אחרי חוויות קשות, אבל את תחווי אותה. ואין לי ספק.
אל תחפשי מה לא בסדר בך, נשמע לי כאילו את מסתכלת על עצמך כעל משהו פגום - ואת כל כך לא! את נפש יפהפיה, שעברה עליה כנראה חוויה קשה. אז...? זה הופך אותך לפגומה? למישהי שמשהו לא בסדר איתה? ממש לא!
את נהדרת, וזה הדבר הראשון והכי חשוב שאת צריכה להבין. קודם כל בשביל עצמך! לא בשביל אף אחד אחר! את נהדרת וטובה כמו שאת, עם כל המטען שאת סוחבת. ואולי, אולי זה אפילו הופך אותך לנהדרת יותר, כי יש בך כוחות שלא לכולם יש.

תאהבי את עצמך! ברגע שזה קורה, הסביבה שלך קולטת את זה. ועזבי אותם - את תהיי מאושרת יותר.
המון בנות רוצות חבר ודווקא אז לא מוצאות, ואין לזה שום קשר אלייך. זה קורה המון וזה נורמלי, אלו דברים שלוקחים זמן ודורשים מידה מסויימת של פתיחות. מעטה אומנם, אבל קצת.

אחרי הקשר ההרסני שהיה לי, בכלל לא הייתי מסוגלת לתפוס שיש דבר כזה אהבה שלא כמו שאני הכרתי. והאמת? אני לא הכרתי בכלל, סתם חשבתי שמה שהיה לי היה אהבה.
עם הזמן והתמיכה של חברות וחברים סביבי התחלתי להפתח לזה לאט לאט, אבל קשה להבין את זה עד שזה קורה לך, וזה פתאום פשוט קורה.
היום ברוך השם יש לי חבר מדהים מדהים מדהים, כבר 4 שנים. יש לנו אהבה מדהימה. הקשר שלנו מבוסס על כנות ופתיחות, ואני ארגיש הכי חופשיה להיות פגיעה לידו או להרגיש לא בנוח, או לא לרצות משהו, או להתרחק קצת, או להתקרב.
זה לא קרה ביום אחד, וזה היה (ועדיין!) קשה. כל קשר אמיתי וארוך הוא קשה ודורש עבודה מאוד גדולה, אבל כאן היה ועדיין תמיד יש צורך להתגבר על פחדים וחרדות וכן, מידה מסויימת של תיעוב עצמי לפעמים.
אבל הוא שם, והוא תומך בי, ומרגיע אותי, וגורם לי לסמוך עליו ברמות שלא חשבתי בכלל שיתכנו. דברים שהודעתי לו מההתחלה שלא יקרו בינינו פשוט קרו כי... כי ככה. כי הוא היה שם בשבילי, ושתק כשצריך, וחיבק כשצריך, ושיחרר כשצריך, ותמך. תמיד תמיד תמך ולא עזב ולא גרם לי לרגע לחשוב שאני פגומה, ולא הרשה לי לחשוב ככה על עצמי.
ואני, מצידי, מנסה. מנסה מאוד והכי חזק לעבוד על זה בשבילי ובשבילנו, ולסמוך, ולנשום.. ולפעמים גם לתפוס ולנער את עצמי כשצריך. כי ככה זה באהבה :)

בקיצור, תני לעצמך זמן, אל תילחצי.
ואני יכולה לומר לך שגם איתי לא מתחילים. לא כי אני לא יפה או לא חכמה או לא יודעת מה. פשוט אני משדרת חוסר עניין. תמיד הייתי כזו גם בלי חבר.
אני בדרך כלל עושה את זה במודע.. למשל אני לא מסתכלת על מישהו יותר מרגע ואז אני תמיד מפנה את המבט ומתעלמת. לא יודעת למה אני עושה את זה, לא נוח לי שמסתכלים עליי וזהו.. וזה בסדר :) מוצאים דרכים אחרות להכיר, ולאט לאט, ובקצב שמתאים :)

אל תאבדי תקווה, ותעבדי על זה! זו דרך, ופשוט תלכי בה, בקצב שלך :iloveu2:
לדבר, לא לשתוק.
לקבל את המר כמתוק.
לנשק את לחייך,
ולשתות עוד כוסית, ולחייך.
ולשקוע, לא לשמוע,
ולחיות בשלום עם עצמי.
ולסלוח, גם בכוח...
אם לא לי אז למי?

הכינה_נחמה
הודעות: 46
הצטרף: ש' יולי 19, 2014 6:18 pm

Re: שואלת את עצמי הרבה שאלות..

הודעהעל ידי הכינה_נחמה » ו' נובמבר 28, 2014 1:00 am

ולגבי התגובה האחרונה שלך..
את ממש לא משוגעת! משוגע לא יודע שהוא משוגע.
קשה לך, בא לך לבכות, זה מובן וזה לגיטימי! וזה קורה לכולם, ובמיוחד שלך יש סיבות מוצדקות.. אז למה שלא... תתני לעצמך לבכות? זה בסדר לפעמים, וזה אפילו חשוב לפעמים! תשחררי לעצמך קצת.
נראה לי כאילו את מאוד קשה עם עצמך. למה אסור לך להרגיש?

ורק שתדעי - גם לי היו הזיות. והערתי את ההורים שלי בוכה והיסטרית כאילו לא יודעת מה... וזה היה בדיוק בתקופה ההיא. זה מנגון טבעי של הגוף שלנו והוא פועל בתקופות של לחץ וחרדה... ואת יודעת מה? פסיכיאטר צבאי ראיין אותי וסיפרתי לו על זה ועדיין קיבלתי סיווג בטחוני ממש גבוה ותפקיד נהדר. למה? כי זה ממש לא אומר שאני משוגעת! צאי מזה!
את בסדר גמור, והגוף שלך מגיב באופן טבעי מאוד, לחוויות מאוד לא טבעיות שקרו לו! אז למה שלא פשוט... תתני לו? תני לזה לצאת, תוך תשומת לב לדברים שקורים לך. אני לא אומרת לא לטפל בזה, אבל אל תהיי ככה קשה עם עצמך... תוך טיפול והבנה של עצמך, את כבר תראי שיפור לבד :) תשחררי קצת. זה שאת מלחיצה את עצמך וקוראת לעצמך משוגעת בטוח לא תורם לשום דבר בתהליך, את רק עושה לעצמך יותר רע.

אוהבת!! :flowers:
לדבר, לא לשתוק.
לקבל את המר כמתוק.
לנשק את לחייך,
ולשתות עוד כוסית, ולחייך.
ולשקוע, לא לשמוע,
ולחיות בשלום עם עצמי.
ולסלוח, גם בכוח...
אם לא לי אז למי?

סמל אישי של המשתמש
נלחמת בכאב
משתמש פעיל
הודעות: 163
הצטרף: ד' אוקטובר 22, 2014 12:16 pm

Re: שואלת את עצמי הרבה שאלות..

הודעהעל ידי נלחמת בכאב » ו' נובמבר 28, 2014 12:26 pm

באמת תודה יקרה, קצת נחתי אז זה עבר לי...
אבל היום יש אזכרה לסבא שלי.. אז זה לא יהיה פשוט...
קשה לי לאהוב את עצמי... אני מרגישה שאני רעה. קשה לי לראות בעצמי משהו טוב.
בעיקר חושבת ככה כי אנשים מתרחקים ממני.. איבדתי את שתי החברות היחידות שהיו לי... כי לא התאים להן להיות בקשר איתי.. כי הן כבר התייאשו ממני .
אני יודעת שצריכה לאהוב את עצמי אבל איך אני עושה את זה ? אין לי מושג.
אני ממש שמחה בשבילך שיש לך חבר. אבל במקרה שלי אני לא בטוחה שזה יכול לקרות לי.. זה נשמע כמו חלום שלא יתגשם אף פעם...
ואני גם רוצה מישהו שיכבד אותי יבין אותי ירגיע אותי, אבל אין מישהו כזה. ואני כבר חושבת שפשוט נועדתי להישאר לבד.. אולי זה הגורל שלי..
אני יכולה לשאול, איך אפשר לאהוב את עצמי אחרי דבר כזה? איך זה היה אצלך ?
גם המטפלת שלי אומרת לי שאני לא משוגעת. אבל לא יודעת.. זה ההסבר היחיד שיש לי לגבי הדבר הלא נורמאלי הזה ...
כי אפילו מבחינת תרופות אני מאוזנת. ומבחינת המצב הנפשי גם. ברור שלפעמים קשה. אבל עדיין מאוזנת. אז אין לי הסבר למה זה ממשיך כל ההזיות האלו.
אני מרגישה לא בסדר שאני בוכה. אני מרגישה שאם אני בוכה אני חלשה. ואם אני חלשה זה לא בסדר. בעיקר כי מי שפגע בי כעס עלי שבכיתי. אז כנראה זה משהו שנשאר.. שבכל פעם שבוכה מרגישה שאסור לי.
תודה שאת מקבלת אותי כמו שאני ובאמת תודה על התגובה שלך. ובאמת תודה לכל מי שהגיבה לי פה.
אחד הדברים הקשים בכל זה.. שאין לי עם מי לדבר על ההזיות האלו חוץ מהמטפלת שלי. ההורים .. לצערי את זה לא מבינים... אני אוהבת אותם מאוד והם מאוד תומכים והכול.. אבל בקטע הזה הם פשוט לא מבינים. אז אני די לבד. יש לי טיפול פעם ב... אז רוב הזמן מתמודדת עם הכול לבד.
תודה שוב

:iloveu2:

הכינה_נחמה
הודעות: 46
הצטרף: ש' יולי 19, 2014 6:18 pm

Re: שואלת את עצמי הרבה שאלות..

הודעהעל ידי הכינה_נחמה » ו' נובמבר 28, 2014 2:49 pm

את צודקת בזה שיש אנשים שמתרחקים. יש לי חברה שבשלב מסויים ניתקה איתי קשר, כי היה לה קשה מדיי עם דברים שסיפרתי לה, וגם עליה עברה תקופה קשה אז, ולכן זה לא התאים לה.. וזה בסדר. אפילו חזרנו להיות חברות.
וכן, יש אנשים שמתרחקים, אבל הם לא האנשים ששווים את כל זה. כי מהצד השני, יש את האנשים שישתקו קצת, ואז יגידו לך "תראי, קשה לי למצוא את המילים להגיב. אני לא יודע\ת מה התגובה הנכונה לזה, אבל שתדעי שאני תמיד כאן אם את רוצה לדבר." וזה מדהים מבחינתי.
את צריכה לשאול את עצמך שאלות נכונות, ואל תפחדי לשאול אותן כי הן המפתחות שלך - למה את שונאת את עצמך? או יותר נכון, מה את חושבת שרע בך? אפילו תשבי, תעשי רשימה. ואחרי שעשית את הרשימה הזו, שבי ותעשי רשימה של דברים שאת אוהבת בעצמך, אפילו אם זה קשה. אל תוותרי לעצמך ואל תגידי "אין". תשבי ותחפשי, כי אין דבר כזה שאין. בכל אחד מאיתנו טמונים דברים מדהימים, ואנחנו צריכים לדעת לזהות אותם.. בעיקר בשביל עצמינו.
ואחרי שהצלחת לעשות את הרשימה הזו, חזרי לרשימה הקודמת, של הסיבות שאת חושבת שאת לא טובה - ותתחילי לפתור אותן. האם את חושבת שעשית משהו רע בזה שנפגעת? אם כן וככה זה מרגיש לך, דעי לשאול את עצמך מה הדבר הרע שעשית.. ואז גם חשבי עליו. חשבי מה היית חושבת אם מישהי אחרת היתה מספרת לך את זה - עדיין היית חושבת שהיא עשתה משהו רע? מה היית אומרת לה?
אל תפחדי לשאול את עצמך שאלות קשות. לפעמים קשה למצוא את התשובה, אבל זה חשוב לשים אותן לפנייך. אנחנו המון פעמים מוצאות את עצמינו אשמות או רעות.

אותי הוא השפיל המון. הוא גרם לי לחשוב שלא מגיע לי כלום, שאני צריכה להודות לו שהוא בכלל איתי. שמה שהוא עשה לי זה היה רק כדי לבדוק אם אני אוהבת אותו ואשאר איתו אחרי זה.. וכן, הוא היה צוחק עליי שאני בוכה. והוא היה אומר לי שזה טיפשי, ושאני סתם מעמידה פנים, ושאני חלשה ותינוקת. ויודעת מה הקטע? שנשארתי. אחרי כל מה שהוא עשה. אחרי האונס, והקללות, וההשפלות, והסימנים הכחולים, והבכי... נשארתי. ושנים האשמתי את עצמי שהייתי טיפשה. בסדר, אז הייתי טיפשה, וילדה, ובת 16-17, ולא הבנתי מה זה אהבה, והוא היה הראשון, ולא הכרתי משהו אחר. והיום אני יודעת את כל זה. לא עשיתי שם שום דבר רק - להפך! הייתי תמימה וטובה וחשבתי שכולם תמימים וטובים כמוני. זה פשע? לא. זה רק גרם לי להרבה כאב, והיום אני יודעת יותר טוב, ולמדתי, וגדלתי. וכך גם את, דעי ללמוד מזה על עצמך.

לא תמיד קל לפתוח את הדברים האלה, ולפעמים גם צריך עזרה חיצונית.. ולפעמים גם צריך להניח לזה לתקופה כי זה קשה, אבל אסור להתעלם מזה.. כי התוצאה של ההדחקה הזו זה ההזיות, וזה הכאב.
את משאירה את כל מה שקורה לך בפנים, וזה רע.. זה מה שגורם לך לדברים האלה. הגוף שלנו בנוי לפרוק, בגלל זה אנחנו בוכים, צוחקים, מחייכים ועוד.. יש דברים שצריך להוציא החוצה, ואם משאירים את זה בפנים, הגוף מוציא אותן החוצה וכופה את זה עלייך.
את לא חלשה אם את בוכה, כמו שאני לא. להפך. זה חוזק להודות בכאב, וזה חוזק לדעת לתת לו מקום. לכולנו כואב לפעמים, וזה משהו שצריך ללמוד להתמודד איתו ולפעמים לתת לו לצאת. כשאנחנו נותנים לכאב לצאת - אם זה בכי, צעקות... כל צורה, הוא משתחרר קצת. גם אם זה זמני. את לא חלשה בכלל! הוא החלש, הוא זה שנכנע לעצמו ולזוועות שעוברות לו בראש, שלא רואה מעבר לאף של עצמו ולא מסוגל לראות מה שהוא עושה לאחרים. אין בזה כוח או גדולה, זו טיפשות וחולשה.

סגרי את הדלת, ופשוט... שחררי. גם לי קשה לי לבכות כשאנשים סביבי, אבל כשלבד, זה לפעמים כל כך משחרר..
הורים לא תמיד מבינים. אני לא יכולה לספר להורים שלי, מתוך הכרות שלי איתם. כל אחד מהם לא יכול להתמודד עם זה בדרך שלו.. אבל זה בסדר, כי יש עוד אנשים, ויש את הפורום שהוא עזרה ע-צ-ו-מ-ה :)
לא לוותר!

ולגבי השאלה שלך איך לאהוב את עצמך אחרי דבר כזה - השאלה היא איך אהבת את עצמך לפני, ומה השתנה מאז? התשובה היא שכלום. את אותו בנאדם נפלא, עם חוויה מאוד רעה שקרתה לו. זה נגמר בזה. את לא עשית דבר רע בדרך הזו, ואת חייבת ללמד את עצמך את זה, בשביל עצמך קודם כל..

ואני כבר אוהבת אותך - בלי תנאים, ועם המון חיבוקים!! :iloveu2:

שלך,
הכינה :}
לדבר, לא לשתוק.
לקבל את המר כמתוק.
לנשק את לחייך,
ולשתות עוד כוסית, ולחייך.
ולשקוע, לא לשמוע,
ולחיות בשלום עם עצמי.
ולסלוח, גם בכוח...
אם לא לי אז למי?

סמל אישי של המשתמש
נלחמת בכאב
משתמש פעיל
הודעות: 163
הצטרף: ד' אוקטובר 22, 2014 12:16 pm

Re: שואלת את עצמי הרבה שאלות..

הודעהעל ידי נלחמת בכאב » ו' נובמבר 28, 2014 7:25 pm

תודה את פשוט מדהימה. את לא מכירה אותי ומקבלת אותי כמו שאני
ומגיבה לי מכל הלב. באמת תודה.
אצלי אחת החברות לפחות, לא התרחקה בגלל משהו שסיפרתי לה. פשוט מתוך החוסר בטחון שלי הייתי חושבת כל הזמן שהיא כועסת עלי וציפיתי ממנה להיות שם עבורי.. ובשלב מסוים נשבר לה. כי גם עליה עברו דברים. אני לא בטוחה שהיא תחזור להיות איתי בקשר... והיינו בקשר טוב שנתיים. שמתוך זה בשנה הראשונה היינו ממש קרובות והיינו חולקות אחת עם השנייה דברים מאוד אישיים ותומכות אחת בשנייה. היינו כמו אחיות לצרה. כי גם היא עברה דברים דומים לשלי. אבל אח"כ התרחקנו... ונשארנו בקשר אבל זה לא היה אותו הדבר... ואז זה פשוט נגמר. אני רוצה לקוות שמתישהו נחזור להיות חברות... אבל אני לא בטוחה בזה . החברה השנייה לא היינו כל כך קרובות אבל בכל זאת... ואז זה הסתיים מאותה סיבה. שאני ציפיתי ממנה ליותר מדי וזה לא התאים לה. זאת הבעיה איתי. בגלל זה אנשים מתרחקים ממני. אני מצפה שיראו לי כל הזמן שאוהבים אותי. ואני כל הזמן בחרדה שכועסים עלי או שיעזבו אותי. ואז אני שולחת הרבה הודעות.. וזה מלחיץ .. ובסוף נשבר ממני. אני לא מבינה למה כזאת דפוקה שמאבדת את כולם. אולי אני בחיים לא יצליח להיות בקשר נורמאלי. כל השנים הייתי בודדה. אז אני לא יודעת מה זה להיות בקשר . קשר אמיתי. כי עובדה שגם מה שחשבתי שהיה קשר אמיתי.. והאמת שהוא היה אמיתי אבל זה פשוט נגמר.

אהבתי את הרעיון של הרשימה. תודה.
אם תשאלי אותי מה עשיתי רע . אני לא אדע לענות לך על זה . אני פשוט מרגישה רעה נקודה.
כל החיים שלי אני מרגישה שאני רעה ולכן קורים לי דברים רעים. שהמשפחה שלי אוהבת אותי ורואה בי את הטוב, אני לא רואה את זה על עצמי. אני רואה רק פגמים רק רע. ואני לא יודעת איך להשתחרר מזה.
אני לא חושבת שאני מדחיקה. שזה בא אני כן נותנת לזה מקום. ההזיות.. אין לי מושג עדיין למה זה קורה לי. אבל זה לא קשור להדחקה של הכאב. אני חושבת שזה קשור לזה שאני ממש רוצה שמישהו יציל אותי. זה טיפשי אני יודעת. אבל אף אחד לא הציל אותי בעבר... אז אני פשוט הוזה את זה בגלל שלא הצילו אותי. אז אני חושבת שעכשיו יש צדק ועכשיו מצילים אותי .

הבעיה אצלי שלא היה לפני מבינה? אפשר לומר שכמעט נולדתי לתוך הסיוט הזה . ככה אני זוכרת את עצמי. מגיל קטן נפגעתי . אני זוכרת את עצמי רק עם הפגיעה. לא הייתה אני של לפני, היא לא קיימת. אני רק יודעת ש"נולדתי" לתוך הסיוטים, לתוך הפרעת האכילה של שנים, לפגיעה העצמית, לשנאה העצמית, לבושה לאשמה... ככה אני זוכרת את עצמי . אז לא אהבתי את עצמי לדקה בחיים האלו. לכן כל כך קשה לי לאהוב את עצמי....
ועכשיו אני נמצאת בנקודה טובה בחיים שלי . עברתי תהליך אני לא מי שהיתי לפני. אני בריאה וחזקה ועשיתי שירות לאומי והולכת לסיים לימודים אוטוטו. ואני במסגרת שתומכת בי ומעודדת את העצמאות שלי. ולמרות כל זה משהו חסר לי.. ומה שחסר לי זה מערכות יחסים. חברים, חבר. כי גם אם מוקפת במשפחה.. עדיין אני מרגישה בודדה ושונה מכולם....

תודה יקרה
:iloveu2:

הכינה_נחמה
הודעות: 46
הצטרף: ש' יולי 19, 2014 6:18 pm

Re: שואלת את עצמי הרבה שאלות..

הודעהעל ידי הכינה_נחמה » ב' דצמבר 01, 2014 8:52 pm

מה שאת מתארת עם החברות שלך, זו בדיוק הנקודה עליה דיברתי - את חייבת להתחיל לאהוב את עצמך.
התוצאה של זה, היא שאת מפחדת, מחפשת שיראו לך אהבה וכדומה. אני מניחה שכשלא עונים לך לזמן מה את נלחצת ומתנצלת, או חושבת שעשית משהו לא בסדר, או שכועסים עלייך, או שאת לא טובה... ובסוף מסתבר שזה בכלל לא נכון! (ממש אין קשר להודעה שלי.. באמת :) ). את חייבת להתחיל להבין שאת שווה, ושאם את לא חושבת שעשית משהו רע, אז אולי לא עשית. תהיי קצת בטוחה בעצמך. הנה, היו לך שתי חברות שהיו איתך בזכות מי שאת, וכנראה עזבו כי הן הרגישו שאת לא רואה את זה..
אני הייתי עושה את זה המון פעם. גם לא הייתי מסוגלת לקבל מחמאות. הייתי מתווכחת כשהיו מחמיאים לי ואומרת לאנשים שהם טועים. אנחנו צריכות קודם כל, ולפני הכל, להבין שאנחנו טובות. כמו שאנחנו, איך שאנחנו, עם הפגמים, עם הכל! אחרי שנבין את זה, אנחנו גם צריכות לדעת להסתכל מהצד השני. לראות איך שאנחנו היינו מגיבות או מרגישות, אם בכל פעם שלא יכלנו לענות היו חושבים שאנחנו לא אוהבות, או כועסות.. ובכל פעם שהיינו אומרות משהו קטן(!) שמפריע לנו בחברה שלנו, היא היתה נפגעת ומתנצלת ומרגישה שהיא לא שווה כלום.. זה קשה, כי צריך כל הזמן להסביר לצד השני שאת רוצה להשאר בקשר הזה.. אבל זה כבר עובדה, כי את נשארת.. אבל לא מאמינים לך, וכך הסיפור חוזר, ובסופו של דבר... זה נמאס לאנשים להסביר למישהו כל הזמן שאתה רוצה להיות איתו בקשר לצערי :( זה דורש המון כוחות וסבלנות..

שורה תחתונה, למדי את עצמך שאת שווה! זה לא קל. זה גם לא קל להפסיק עם ההרגל הזה של לבדוק עם אנשים שאת בקשר איתם אם הכל בסדר או אם כועסים עלייך, אבל חייבים ללמוד לעשות את זה, גם בכוח. אם את חושבת שעשית משהו לא בסדר, תשאלי אם כועסים. אם לא עונים לך, שאלי יום לאחר מכן שוב. אם לא עונים גם אז, שחררי. את כבר בגיל מספיק בוגר, זה לא גנון. אם יש לך חברות שכועסות עלייך - שיגידו. אם הן לא אומרות ולא עונות, לא צריך. שחררי. הן מתנהגות כמו בגן - "לא עונה לך!", אף אחד לא עושה את זה... למדי את עצמך לשחרר. זה חשוב.

בבקשה, אל תוותרי על הרעיון של הרשימות, אני חושבת שזה באמת חשוב.
דברים רעים קורים גם לאנשים הכי טובים. זה חוק. אני למדתי לקבל את הדברים הרעים שקרו לי. אולי יש להם סיבה? אולי הם קרו, כדי שכשאתקל במישהי במצב דומה לשלי, אוכל לעזור לה? אולי הם קרו כדי שאוכל להבין טוב יותר קשיים של אחרים? או כדי לחזק אותי? אלוהים יודע שאם לא מה שקרה לי, הייתי היום אותה ילדונת חלשה שלא יודעת לומר כשמשהו לא טוב לה. וואלה למדתי. קחי את זה למקום של עוצמה!
אני כן חושבת שאת מדחיקה, דווקא בגלל שאמרת שאת מחזיקה את עצמך שלא לבכות, כי בכי הוא חולשה. אולי אני טועה.. ואגב, המון פעמים אנחנו מדחיקים בלי בכלל לשים לב.
יכול להיות שזה באמת בגלל העוצמה של הרצון הזה שיצילו אותך, ואז, זה גם טבעי. זה רצון לגיטימי שהגוף מוציא איכשהו. ידעת, למשל, שכשאדם לא ישן במשך יותר מדיי זמן (כמה ימים), הוא מתחילת לחוות הזיות? לא כי הוא משוגע, אלא כי ככה אנחנו בנויים, החלומות הם משהו שהגוף זקוק לו. אולי זה קשור לזה גם, משהו שהגוף שלך מרגיש שהוא צריך. זה בסדר וטבעי, אל תחליטי שאת משוגעת. את בטח לא עושה לעצמך טוב יותר ככה!

אם לא היה לפני זה כמובן הרבה יותר מסובך, כי אין לך מול מה להשוות.. ועדיין אני חושבת שאת בחלק מתהליך. את צודקת ב-100% שמה שחסר לך זה מערכות יחסים, ואני דווקא לא חושבת שזה רק חבר. זה אפילו בעיקר חברים. חברים קודם כל בונים אותך, את הביטחון שלך.. זה עושה טוב! ואת, את צריכה ללמוד, וללמד את עצמך, לקבל את הקשרים האלו, באהבה גדולה. לא לדחות אותם, או לחפש איפה הם דוחים אותך. לקבל ולאמץ אלייך את הקשרים שאת רוצה (כמובן לא כל קשר), זה חשוב. זה יבנה אותך ויתן לך המון המון ביטחון. הקשרים האלו, הם גם מראה. הם יראו לך וילמדו אותך דברים על עצמך שאת לא רואה. חלק מהם יהיו דברים טובים, שזה חשוב מאוד במיוחד לאיך שאת מרגישה כרגע. חלק מהם גם יהיו דברים טובים פחות, דברים שאת צריכה לתקן או לפחות להיות מודעת אליהם, וזה בסדר וחשוב באותה מידה, כי לכולנו יש פגמים שהיינו רוצים ללמוד לתקן, וזה תהליך שכל אחד עובר במשך כל החיים. תמיד נמצא עוד ועוד, וככל שנשפר את עצמינו ונהיה טובים יותר, ככה נמדוד את עצמינו בסטנדרטים גבוהים יותר ונמצא עוד דברים לשפר, זה הטבע שלנו.. וזה *טוב*!! את תצטרכי ללמוד לקבל גם את הפגמים שלך באהבה, ולא כאילו הם סוף העולם. פגמים הם אנושיים. הטבע הוא לא סימטרי ולא מושלם בשום מקום או צורה שלו, וזה הכי טבעי שיש :) תקבלי את עצמך ותאהבי את עצמך, למדי לשפר את מה שאת לא אוהבת ולהכיר ולחבק את הדברים הטובים.. :)

אני שמחה לשמוע שאת במקום טוב יותר, ושימי לב שאת רואה בעצמך שאת משתפרת! את בריאה וחזקה יותר, עשית דברים שאת רוצה, ופתאום שמת לב שחסרים לך דברים שאולי לא הרגשת בחסרונם עד עכשיו, כי היו דברים יותר חשובים לסדר.. והנה עכשיו את תשפרי גם את הדברים האלו, ותמצאי לך קשרים, ותגדלי מזה :) ואז תמצאי עוד דברים שחסרים, ותוסיפי גם אותם.. ככה מגיעים לאושר, בתחנות :)

אוהבת המווווון! :iloveu2:
לדבר, לא לשתוק.
לקבל את המר כמתוק.
לנשק את לחייך,
ולשתות עוד כוסית, ולחייך.
ולשקוע, לא לשמוע,
ולחיות בשלום עם עצמי.
ולסלוח, גם בכוח...
אם לא לי אז למי?

סמל אישי של המשתמש
נלחמת בכאב
משתמש פעיל
הודעות: 163
הצטרף: ד' אוקטובר 22, 2014 12:16 pm

Re: שואלת את עצמי הרבה שאלות..

הודעהעל ידי נלחמת בכאב » ב' דצמבר 01, 2014 9:38 pm

היי, תודה רבה התגובות שלך נותנות לי כוח. מחזקות אותי.
כרגע אני בבית כי יש לי עכשיו אבחון שבא לבדוק את כיוון הלימודים כי אין לי מושג מה רוצה ללמוד.
אז כמובן שחוששת קצת.. אבל נראה לי שיהיה בסדר.

את צודקת בקשר לקשרים עם שתי החברות האלו. אני מבינה מה שאת אומרת. זה נכון. זה באמת מתיש שצריכים להסביר לי כל הזמן שרוצים להיות איתי בקשר ושלא עונים לי בלי שום קשר אלי. אני מבינה את זה אבל זה לא עוזר לי כי עכשיו נשארתי לבד.
כל הזמן פחדתי שאם לא עונים לי זה אומר שכועסים עלי או שלא רוצים איתי קשר. ובסופו של דבר זה באמת מתיש לצד השני להתנצל ולהסביר שזה לא קשור אלי. אני מבינה שצריכה לאהוב את עצמי. ולתת יותר בטחון בקשרים. אבל זה קשה לי . כי יש לי חרדת נטישה. היו לי התנסויות לא טובות בקשרים לפני אלו. אומנם אלו היו קשרים לא בריאים ומזיקים אבל עדיין מכל דבר כזה שנגמר .. זה גרם לי לחשוב שכל מי שיהיה איתי בקשר בסוף יעזוב אותי. ובסוף באמת נשארתי לבד.. כי לא יכולתי לתת את האמון שרוצים איתי קשר.
לפני חודש בערך כתבתי לאותה חברה שהיינו בקשר שנתיים, שאני רוצה שנחזור להיות בקשר ושאני במקום אחר.. והיא לא ענתה לי. אז עזבתי את זה . אבל זה מאוד קשה לי כי כל הזמן יש לי הרגשה שאני צריכה לעשות משהו כדי לחזור איתן לקשר... ואני לא מצליחה להרפות ולתת לדברים להסתדר לבד.

לא ויתרתי על הרעיון של הרשימות, ההפך אמרתי שאוהבת את זה וכבר עשיתי את זה .
לא יודעת אם אני מדחיקה. שעצוב לי אני בוכה... אבל פשוט רוב הזמן אני בסדר .. אז לא מרגישה צורך לבכות.
בקשר להזיות. זה התחיל מחוסר שינה. זה התחיל מזה שלא ישנתי 3 ימים ברצף! ( ואני רצינית) רבתי עם כל העולם.. ואז התחלתי לשמוע כל מיני דברים שלא קיימים במציאות. זה לא שאני רואה דברים שלא קיימים. זה יותר גרוע אני פשוט שומעת קולות של אנשים. בטח אני נשמעת כמו מטורפת. בקיצור זה התחיל מזה שלא ישנתי אז חשבתי שבגלל זה אני מדמיינת... אבל זה ככה כבר שנה וחצי. ואני כן ישנה. אז זה בטח לא בגלל זה. מה שמוזר שגם מבחינת התרופות אני מאוזנת. אז אני לא יודעת למה זה קשור . בסדר המטפלת שלי הסבירה לי שזה קשור לזה שלא הצילו אותי ולכן אני שומעת את זה.. שזה משהו לא פתור. כי בעצם לא התלוננתי במשטרה על מה שקרה עם אותו אחד. אז היא אומרת שבגלל זה מדמיינת שמגנים עלי ושיש צדק... לא יודעת. זה משהו לא פתור שלא נפתר. אומנם העוצמה של זה והתדירות פחתה ועדיין זה מציק. אה ושכחתי לציין.. שבמשבר הזה שלא ישנתי 3 ימים ברצף... אז ברחתי מהבית ורצתי לשכנה וביקשתי ממנה עזרה. ( לא כי קרה חלילה משהו בבית) פשוט הייתי גמורה לגמרי ומבולבלת..
בקיצור אמרתי לה משהו על מי שפגע בי. ומאז בעצם התחילו ההזיות. כי אני חושבת שהיא סיפרה ושכולם יודעים. יכול להיות שזה קשור גם לזה.

אני לא יודעת איך לאהוב את עצמי. מי שפגע בי שטף לי את המוח כל כך חזק נגד עצמי... שלצערי אני מאמינה לכל מה שהוא אמר עלי . וקשה לי להאמין לאנשים אחרים( דווקא לאלה שרוצים בטובתי) שדווקא אני מאמינה לו ולא להם. הזוי לא?

גם אני אוהבת, ושוב המון תודה
:iloveu2:


חזור אל “תקיפה מינית”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 78 אורחים