הסיפור שלי... (טריגר)

עברת תקיפה מינית כלשהי? לא עברת תקיפה מינית אבל את/ה מרגיש/ה רצון לעזור? את/ה מוזמנ/ת להצטרף למשפחה גדולה וחמה. הפורום הזה נועד לספק תמיכה על כל מאפייניה: אווירה של בית חם, הקשבה, עזרה, הזדהות, רגישות, תחושת ביטחון, הבנה והרבה מאוד אהבה. אנו רוצים להעניק מקום בטוח לפריקת כל הרגשות ולדבר על הדברים הקשים באמת מבלי לחשוש.

המנהלים: אורית, מיכלל

דפנושה
הודעות: 1
הצטרף: א' ינואר 13, 2008 3:57 am

הסיפור שלי... (טריגר)

הודעהעל ידי דפנושה » א' ינואר 13, 2008 4:21 am

טוב קודם כל, נעים מאוד, שמי דפנה ואני בת 21 מאזור הדרום. נתקלתי בפורום הזה במקרה והחלטתי להירשם גם כדי לספר את מה שקרה לי וגם כדי לתמוך בבנות אחרות שגם להן קרא הדבר הארור הזה שנקרא אונס.
עדיין קשה לי לכתוב על זה, אני כותבת לאט לאט... ואפילו שאני רק כותבת על זה כבר הדופק שלי מתגבר, מזכיר לי את אותו היום הארור.

אז ככה... לפני כשנה בערך, הכרתי בחור מהאתר "כפיות". בהתחלה בכלל לא רציתי לדבר איתו כי הוא לא היה מי יודע מה הטעם שלי, הוא שלח כמה הודעות והתעלמתי עד שלבסוף שלחתי לו "מצטערת אבל אתה לא התמונה שלי". ואז הוא כתב לי מגילה שלמה שזאת לא הייתה תמונה טובה בכלל ושאני צריכה לתת לו צ'אנס ולא להסתכל על הקנקן וכל החרא הזה. אז החלטתי באמת לתת לו צ'אנס ולשמוע מה יש לו להגיד ובמה הוא שונה מכל שאר המפגרים שיצא לי לדבר איתם באתר הזה. אז דיברנו קצת באייסיקיו ואח"כ עברנו לטלפון, הוא דיבר כל כך הרבה שאפילו לא רצה לנתק את הטלפון גם כשכבר היה נמאס לי לדבר איתו.
בדיעבד כשאני חושבת על זה, היו נורות אזהרה אדומות וענקיות כשהכרתי אותו שרמזו לי להתרחק אבל אני בשלי, המשכתי לתת לו צ'אנס ולחשוב שהוא בחור טוב. מהר מאוד הוא נהיה אובססיבי אליי, אפילו בדייט הראשון יצא מצב שהגעתי לבית שלו באשדוד כי פספסתי את האוטובוס (והיה נראה לי שהוא די תכנן את זה) אבל אז עוד לא קרה כלום.
בשיחות שהיו לנו לפני שנפגשנו הוא תמיד התבכיין לי על איך שהוא מאוכזב מבנות והוא סיפר לי דברים קשים על המשפחה שלו... שהרביצו לו כשהוא היה קטן. הייתה לי הרגשה שזה בחור שלא יודע ממש מה זה כשאוהבים אותו וחשבתי לי שהוא די מסכן. אמא שלי הזהירה אותי ואמרה לי שאני לא עובדת סוציאלית והוא לא מקרה הסעד שלי ושאני צריכה להתרחק אבל כמובן שלא הקשבתי לה ואמרתי לה שלא תתערב לי בחיים.

בעצם כשיצאנו הרגשתי כל הזמן מעין כפייה, גם בשיחות איתו. שהבנאדם נדבק ונכנס לי לורידים ולא נותן לי לנשום כל כך. עוד לפני שהיה אפשר להגדיר בכלל שאנחנו "חברים", כל הזמן שופט, יותר מכוון לרצונות שלו ולא לשלי ועדיין נשארתי... אלוהים יודע למה, כנראה ממש ממש רציתי חבר. הוא היה רב איתי על דברים מפגרים, צועק עליי בטלפון, אלימות מילולית.
יום אחד הוא אמר לי משהו חסר טאקט לחלוטין לגבי המראה שלי וצרחתי עליו שהוא משוגע וניתקנו קשר לחודש. אח"כ חזרנו להיות בקשר וזה כבר הצ'אנס השני שנתתי לו וזה הדבר הכי מטומטם שעשיתי, אם הייתי רק יודעת כמה אני אתחרט על זה אח"כ... סתם דיברנו באייסיקיו ונשארנו וירטואליים לזמן מה, ואז הוא התחיל ללחוץ שניפגש, ושוב הרגשתי דחוקה לפינה, בלי יכולת להתנגד לו יותר מידי, והסכמתי שהוא יבוא אליי הביתה.
לא תיארתי לעצמי שזה מה שיקרה,
לא תיארתי לעצמי שהבנאדם יאנוס אותי בבית שלי!!! :(:(:(:(
הייתי לבד בבית... בהתחלה בכלל לא רציתי שיבוא ושוב הוא הפעיל עליי סחטנות רגשית (הוא ממש יודע לדבר ולשכנע ולסחוט) ואגב נפגשנו אחרי שהוא שכנע אותי באמת ובתמים שיש לו מטרות ידידותיות בלבד כלפיי... מניאק. ראינו סרט במחשב, והסרט פתאום נתקע ואז הוא נישק אותי והפיל אותי כזה על המיטה. ואז הוא התחיל להפשיט אותי, ואני מנסה להזיז לו את היד וזה לא הולך, הוא היה חרמן כמו בן 13 שלא יכול להשתלט על עצמו, זה היה נוראי!!! הרגשתי שזה לא בא לי בטוב וממש לא מתאים לי, הרגשתי רע, וזה לא משנה מאיזו סיבה! ניסיתי להתנגד לו... וגם אמרתי לו המון פעמים שאני לא רוצה בצורה הכי ישירה של "לא" וזה לא עזר!!! הרגשתי שהוא מתחיל לחדור לתוכי קצת וניסיתי להדוף אותו והוא לא זז מהמקום!!! אמרתי לו שזה כואב לי ושיפסיק והוא אמר לי "רק קצת רק קצת"... ואני ממשיכה להגיד לו שלא כיף לי ושאני לא רוצה והוא מתעלם לגמרי :( כמובן שהוא עצר רק אחרי שהוא גמר ועד אז עברתי רק ייסורים ותחושה של גועל. אח"כ הוא התלבש והייתי קפואה וחיוורת כמו זומבי.
והוא הלך... פשוט קם והלך הבן אלף זונות הזה. אני עד עכשיו מרגישה רע עם עצמי ולא מפסיקה להאשים את עצמי ולחשוב שאני מטומטמת,
כמו כן מיותר לציין שזה די הרס לי יחסים אחרים... את ההתחלות לפחות.
אני לאט לאט קמה ומשתקמת מאותו אירוע טראומתי אבל אין ספק שזה השפיע עליי ממש רע.
בכי, סיוטים, רעידות באמצע היום בלי סיבה מיוחדת, פשוט טראומה.

אני שמחה שהוצאתי את זה החוצה... :| :| :|
מאחלת לכולכן רק טוב ושלא תדעו עוד אסונות!!!

סמל אישי של המשתמש
מאיו'ש
משתמש פעיל
הודעות: 459
הצטרף: א' אוגוסט 05, 2007 6:10 am
מיקום: חיפה

Re: הסיפור שלי... (טריגר)

הודעהעל ידי מאיו'ש » א' ינואר 13, 2008 7:47 am

קראתי את הסיפור שלך דפנושה, ויש לי הרבה מה להגיד .... רק אני חייבת לעוף עכשיו לביה''ס.
אבל היום אני עוד גיב
החיים יפים, תלוי איך כל אחד מסתכל עליהם, ואיך כל אחד בוחר לחיות, ברע או בטוב.

סמל אישי של המשתמש
אייל
Site Admin
הודעות: 1603
הצטרף: ג' מרץ 06, 2007 12:26 am

Re: הסיפור שלי... (טריגר)

הודעהעל ידי אייל » ב' ינואר 14, 2008 2:45 am

שלום דפנושה,
ברוכה הבאה (:
טוב שסיפרת מה קרה, משום מה, בדרך כלל זה יוצר תחושת הקלה.
אני עד עכשיו מרגישה רע עם עצמי ולא מפסיקה להאשים את עצמי ולחשוב שאני מטומטמת


את לא... לא אשמה, ולא מטומטמת.
ומה שקרה קרה, ואי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה, אני מאמין שהיום את לא נותנת אמון באנשים בקלות,
ושומרת מרחק מאנשים עם נטיות אובססיביות...
וגם אם זה מוסיף קצת קשיים לתחילת ההיכרות עם בחור, הרי שזה חוסך לך כאב לב בהמשך.

זה קרה לך לא מזמן, ולא פשוט להתמודד עם זה, בטח לא לבד...
סיפרת על זה למישהו? חברות, משפחה?
חשבת על אפשרות של להגיש תלונה במשטרה?

תרגישי חופשי לכתוב כמה שבא לך, מה שבא לך, ומתי שבא לך...
אנחנו כאן בדיוק בשביל זה, (וגם כדי לדאוג שאחרי כל זה, בסופו של דבר גם תחייכי)

אייל

שי מתנה
משתמש פעיל
הודעות: 2476
הצטרף: ג' דצמבר 04, 2007 9:38 pm
מיקום: מרכז הארץ
יצירת קשר:

Re: הסיפור שלי... (טריגר)

הודעהעל ידי שי מתנה » ב' ינואר 14, 2008 5:20 pm

דפנושה שלום
הי חמודה, ברוכה הבאה.
כאן לא שופטים אותך על איך שפעלת, זה מה שחשבת שיתן לך אושר, שזה בחור שיאהב אותך וכו'.........
את ודאי לא מטומטמת, פשוט בטחת בו , האמנת בו והוא מעל באמונך ובנפש שלך.
תתחזקי! טפלי בעצמך! אם זה על ידי אנשים מקצועיים או חברות קרובות
אל תשארי עם זה לבד!
זה יותר מדי כואב אח"כ!!!
אוהבת
שי :wink:
שי שמאוד אוהבת בעלי חיים

סמל אישי של המשתמש
נועם
משתמש פעיל
הודעות: 729
הצטרף: ב' מרץ 19, 2007 10:20 pm

Re: הסיפור שלי... (טריגר)

הודעהעל ידי נועם » ב' ינואר 14, 2008 9:03 pm

דפנה יקרה, אני אתחיל בזה שיש לך את השם של הבת שעתידה להיות לי (אני לא בהריון...)

קשה לי קצת לקרוא כרגע טריגרים.
אונס הוא דבר שהולך איתך, ואנחנו כאן כדי להיות איתך כשתצטרכי את הכתף.

האנשים פה מדהימים. באמת.

והיי?, בקשר לאונס?,
יש המון רמזים בחיים. סוג של רמז מטרים כזה.
את לא שמה לב שזה רמז. רק בקריאה שנייה את מבינה את זה, אבל אז את כבר יודעת שאין לך מה לעשות עם זה.
אין לך מה להאשים את עצמך.
אף אחד לא צפה שהנורא מכל יקרה גם לך..

אני שמחה שדיברת.
כי זה חלק בו מתחילים להכיר בעובדה.
3>
בברכבת ברוכה הבאה,
נעם (גברת במבה :])

*אנשים, תצביעו לנטליה בנולד לרקוד!!!*
"השתיקה שלי זו הצרחה
הכי גדולה שבי..
השתיקה שלי זה הכאב
הכי כואב אצלי..
וכשהשקט יפול כמו חול,
קולי לאיש לא יגיע.
אני יכלתי לבכות,
אבל פחדתי שזה יפריע..."


חזור אל “תקיפה מינית”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 86 אורחים