האם באמת כדאי להיזכר בדברים שקרו לי?

עברת תקיפה מינית כלשהי? לא עברת תקיפה מינית אבל את/ה מרגיש/ה רצון לעזור? את/ה מוזמנ/ת להצטרף למשפחה גדולה וחמה. הפורום הזה נועד לספק תמיכה על כל מאפייניה: אווירה של בית חם, הקשבה, עזרה, הזדהות, רגישות, תחושת ביטחון, הבנה והרבה מאוד אהבה. אנו רוצים להעניק מקום בטוח לפריקת כל הרגשות ולדבר על הדברים הקשים באמת מבלי לחשוש.

המנהלים: אורית, מיכלל

ללא שם
משתמש פעיל
הודעות: 211
הצטרף: ו' נובמבר 14, 2008 11:33 pm

האם באמת כדאי להיזכר בדברים שקרו לי?

הודעהעל ידי ללא שם » ו' נובמבר 21, 2008 6:03 pm

היי... אם מישהו קרא הודעות קודמות שלי ודאי זוכר שאני במצב מבולבל ומנותק מאד... בנוסף לדכאון וחרדות קשות מאד (ולפעמים גם התקפי פאניקה) שבאמת אין כמעט שום הפוגה בהם.
העניין הוא שאני באמת לא יודעת מה כדאי לעשות... בזמן האחרון היו לי זכרונות לא ברורים על דברים שקרו לי (כמעט בטוח). מצד אחד אני רוצה להזכר כי אולי זה מה שיעזור לי להבין את המצב ולטפל בו כמו שצריך? או שאולי לא כדאי להיזכר ופשוט לא יודעת.. לחשוב יותר על ההווה והעתיד ולטפל יותר בסימפטומים.
באיזשהו מקום אני די פוחדת שלא אזכר אף פעם במה שקרה... מלבד זה קרו עוד דברים ופשוט קרסתי.
אני באמת "מרגישה" כבר שאני לא מזהה את עצמי ולא מזהה כלום. ואני רק רוצה לחזור להיות בן אדם.. להיות גם מחוברת למה שאני כותבת ולהרגיש שוב טיפה רק טיפה של החיים האלה שהיו לי פעם כשהייתי ילדה...
אני יודעת שגם אם אזכר בדברים וגם אם איכשהו יהיה טיפול שיצליח בתור התחלה לפרוץ קצת את הניתוק מפלדה הזה שלי.. אני יודעת שהאישיות שלי כבר לא תהיה אמיתית, אני לא אצליח לחוות את עצמי באמת וזה כנראה יהיה ככה לכל החיים? :(
אני מוגדרת כ"הפרעת אישיות" והבנתי שלזה אין טיפול כי אי אפשר למחוק את מה שקרה... ובאמת שאני לא יודעת מי אני ולא מרגישה יציבה בכלום.. כאילו הכל סובב אותי ואני חווה את זה ולא מבינה מה קורה בכלל?....
אבל אני מצליחה לסחוב-בינתיים. ואולי כבר באמת הרבה מאד זמן לדבר כזה קשה.
אז באמת מה אתן חושבות? האם כדאי לזכור? (לא שזה ממש בידיים שלי) או שעדיף לא להיזכר כי אולי אז המצב יהיה חמור יותר. ?
איך תצליחי לשנות
את עצמך
לכסות
בקולות אחרים
כאילו אין איזה דבר
שאת רוצה.

את יודעת זה מזמן
כשהיית ילדה שיחקת
אחת
שלא צריכה
ולא אכפת לה
מאף אחד!

את רוצה
לשיר את השיר שיביא לך אהבה
להלחם
במה שמפחיד אותך
תהיי חזקה
לבטא
את השמחה שבך שנדחקה..
לא תפסיקי לקוות

סמל אישי של המשתמש
מיני מאוס
משתמש פעיל
הודעות: 826
הצטרף: ש' אפריל 05, 2008 3:06 pm

Re: האם באמת כדאי להיזכר בדברים שקרו לי?

הודעהעל ידי מיני מאוס » ו' נובמבר 21, 2008 7:55 pm

לדעתי, להיזכר!
סימפטומים הם רק סימפטומים,אם לא תדעי את שורש הבעיה לא משנה כמה טיפולים תעברי בקשר לסימפטומים, הרי שהבעיה תמיד תישאר קיימת ולא פתורה.
ואל תיאחזי באבחנות רפואיות למצב הנפשי שלך, הרי אין לכך השפעה על המציאות. יכולים להגדיר אותך כך ואחרת, אבל אלה רק הגדרות. ככל שאת משקיעה מחשבה בהגדרות האלה
כך נדמה לך שהמצב חסר תקווה וחסר תקנה. אני מאמינה אחרת. אני מאמינה שלאדם יש כוח שיקום שבא מבפנים, שאדם יכול לשנות את האבחנה הכי קשה אם הוא יתאמץ ויטפל
בבעיה שלו... כמו לדוגמא, פעם ראיתי בטלוויזיה סיפור של בחור שנולד חולה באיזו מחלה. אמרו לאמא שלו שהוא ימות עד גיל חמש, אבל הוא חי, בן שלושים פלוס, אומנם בכיסא גלגלים
אבל הדבר היחיד שהוא חולם עליו זאת אהבה. את מבינה את כוונתי? תני לרופאים להתעסק בהגדרות ואת מצידך תתאמצי כמה שאת יכולה.
להיזכר דורש המון אומץ והמון כוח, אבל מגיע לך לדעת מה באמת קרה, מגיע לך לדעת למה את במצב הזה, לא? אם תראי את המפלצת לפחות תדעי במי את נלחמת.

הכינה נחמה
משתמש פעיל
הודעות: 287
הצטרף: ב' ספטמבר 01, 2008 8:15 pm

Re: האם באמת כדאי להיזכר בדברים שקרו לי?

הודעהעל ידי הכינה נחמה » ש' נובמבר 22, 2008 1:07 am

מתוקה, אל תאבדי את התקווה!! לעולם! לא משנה מה המצב!! לפעמים הדברים הכי חשוכי מרפא מתרפאים בנס, אבל אני מאמינה שלא צריך נס בשביל זה, את רק צריכה להיות חזקה ולרצות מספיק, ולדאוג לעצמך!! ואנחנו? אנחנו פה כדי להיות לצידך...
הפילוסופיה האישית שלי על פסיכולוגיה אומרת שאין באמת דבר כזה... אף אחד לא יכול לפרוץ את רגשות האדם ומחשבותיו, לתייג אותם ולגדר. אף אחד. חברה שלי למדה פסיכולוגיה שנתיים ואני באתי וסתרתי תיאוריות שעליי לא פועלות והן לא נכונות לגביי. צריך יותר מהוכחה אחת כדי לאשש תיאוריה, אבל מספיקה הוכחה אחת כדי להפריך אותה [ציטוט מהמורה שלי לפיזיקה שיהיה בריא...] שאף פעם שום דבר לא ייאש אותך מלמצוא את הפתרונות הנכונים -לך-!
לגבי האם להזכר או לא, לדעתי כדי לפתור בעיה, צריכים לדעת מהי, לא? אני מבינה את ההסתייגות שלך מלהזכר, במיוחד עם כל העומס הרגשי, לכן חשוב מאוד שלא תעברי את זה לבד! אלא עם טיפול שיתאים לך ויעזור לך לאורך כל הדרך... וכמובן שגם אנחנו נהיה פה:) אבל אני בכל זאת חושבת שלהזכר, עם כל הקושי, הוא צעד הכרחי בדרך להתמודדות... כדי להכיר את עצמך ולהיות את, את צריכה לדעת מה עבר עלייך, נכון? שתדעי לך שהדרך להכרה במה שקרה לך היא קשה, ולספר על מה שקרה קשה עוד יותר... אבל בסופו של דבר, כשזה יוצא, יש הקלה גדולה... כמובן שכל מה שאני אומרת אני אומרת איך שאני רואה את זה, וזו ההחלטה שלך בסופו של יום... אבל בכל דרך שלא תהיה, כשתתמודדי עם הבעיה ותתחילי להתגבר, הילדה הקטנה שאבדה לך תתחיל להציץ מפינות חשוכות... אולי אפילו יהיה לה מסטיק להביא לך:)

אוהבת!
לדבר, לא לשתוק
לקבל את המר כמתוק
לנשק את לחייך
ולשתות עוד כוסית, ולחייך
ולשקוע, לא לשמוע
ולחיות בשלום עם עצמי
ולסלוח, גם בכוח
אם לא לי אז למי?

נטלי
הודעות: 4
הצטרף: ש' נובמבר 22, 2008 7:23 pm

Re: האם באמת כדאי להיזכר בדברים שקרו לי?

הודעהעל ידי נטלי » ש' נובמבר 22, 2008 7:49 pm

אני מרגישה בדיוק כמוך רק שאני רוצה להיזכר ומצד שני מפחיד אותי ממה שאני יזכור

סמל אישי של המשתמש
עדי
מתנדבת מסל"ן
הודעות: 260
הצטרף: ה' נובמבר 06, 2008 3:15 pm

Re: האם באמת כדאי להיזכר בדברים שקרו לי?

הודעהעל ידי עדי » ש' נובמבר 22, 2008 9:21 pm

ללא שם שלום,
אני יודעת שלזכור זה מפחיד אבל גם לא ליזכור זה מפחיד. כדי שתגלי את עצמך ותדעי מי את , את חייבת להיזכר בכל מה שאת כי אדם ללא עבר הוא אדם ללא עתיד...
התהליך של הגילו הוא הכי מפחיד כי את בעצם לא יודעת מה תגלי את רק מרגישה את הדברים. אמרה לי פעם מישהי ממש חכמה, שצריך לשים את הדברים מקדימה כדי שאפשר יהיה לשים אותם מאחורה...
אני מאחלת לך המון הצלחה וכולם פה בשבילך, כדי לעזור לך, ולהיות לצידך לא משנה מה תגלי על עצמך...
שלך, הדס
עדי עטיה
עובדת סוציאלית, רכזת מחלקת סיוע
מסל"ן


חזור אל “תקיפה מינית”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 88 אורחים