Welcome to MY world (טריגר)

עברת תקיפה מינית כלשהי? לא עברת תקיפה מינית אבל את/ה מרגיש/ה רצון לעזור? את/ה מוזמנ/ת להצטרף למשפחה גדולה וחמה. הפורום הזה נועד לספק תמיכה על כל מאפייניה: אווירה של בית חם, הקשבה, עזרה, הזדהות, רגישות, תחושת ביטחון, הבנה והרבה מאוד אהבה. אנו רוצים להעניק מקום בטוח לפריקת כל הרגשות ולדבר על הדברים הקשים באמת מבלי לחשוש.

המנהלים: אורית, מיכלל

הכינה נחמה
משתמש פעיל
הודעות: 287
הצטרף: ב' ספטמבר 01, 2008 8:15 pm

Welcome to MY world (טריגר)

הודעהעל ידי הכינה נחמה » ו' נובמבר 21, 2008 5:06 pm

החלטתי סוף סוף לכתוב כאן את הסיפור שלי... אז הנה זה בא...;

לפני כמה שנים, אני אפילו לא זוכרת כמה, פגשתי בחור... הוא היה מקסים בעיניי הייתי בטוחה שהוא אוהב אותי כל כך, אבל היו לו "בעיות"... נסיונות התאבדות, סכיזופרניה, ועוד שלל דברים... מזוכיזם מטורף... מרוב שהוא היה צריך אותי נקשרתי מאוד... פחדתי לעזוב כדי שלא יקרה לו משהו, שלא יפגע בעצמו... זה התחיל משיחות בשעות הקטנות של הלילה שאני בוכה לו בטלפון... רועדת מרוב פחד מנסה לשכנע אותו שלא יפגע בעצמו... הוא היה סוגר לי את הפלאפון מכבה אותו... מרוב דאגה הייתי מתקשרת לאמא שלו ב2 בלילה שתעביר לי אותו... עכשיו אני יודעת שכל זה היה סתם, סתם כדי לגרום לי לדאוג. סתם כי הוא היה צריך, בצורה מעוותת כלשהי שאני אראה לו שאכפת לי... בשלב מסויים המזוכיזם הפך לסאדיזם... הייתי חוזרת עם סימנים כחולים הביתה וצריכה לשקר להורים שלי... כמה פעמים נפלתי? כמה פעמים "אין לי מושג ממה זה"? אני לא יודעת...
חברים הכי טובים שלו היו מדברים איתי מנסים לשכנע אותי לקום וללכת.. "הוא מתייחס אלייך כאילו את הזונה שלו"... תמיד היה דואג להשפיל אותי ליד כולם... כל ריב הכי קטן היה הופך לסדרה של השפלות "חבל שנולדת בכלל. חבל שאני מכיר אותך. לא מגיע לך לחיות. כלבה. את זונה. יום אחד תעזבי אותי ותמצאי מישהו אחר, שתתני לו לזיין אותך רק כדי שיגיד לך שהוא אוהב אותך"... והייתי בוכה, ובוכה, ובוכה... הוא היה מנתק לי מתעלם צועק עליי ללכת אבל פחדתי לעזוב כי הוא עדיין עשה לי הצגות שהוא צריך אותי כל כך...
יום אחד ישנתי אצלו בלי שההורים שלי ידעו [להם בכלל שיקרתי, הם לא הרשו לי להפגש איתו תמיד שיקרתי להם איתו...] זה היה ל"ג בעומר, היה כבר בוקר והיינו אצלו והוא רוצה לשכב... רציתי, לפחות ככה חשבתי... אני אפילו לא זוכרת מה זה היה מרוב ההשפלה, משהו שהרגיז אותו "כל כך".. אולי זה לא נכנס או משהו... "יואו איזה מעצבנת את! מה את שווה בכלל?! תבואי לפה כבר!!" והוא לקח אותי בכוח, פשוט נכנס ויצא ואני לא זזתי... בסוף הוא פשוט העיף אותי הצידה... היה מספר לי שהוא בגד בי כי "זה הגיע לי"...
יום אחד כבר לא יכלתי יותר, ביקשתי הפסקה... הוא היה בהלם אבל הסכים והחלטנו להשאר ידידים בינתיים... אז הלכתי אליו הביתה ישבנו מול הטלוויזיה ולא היה אף אחד בבית... אפילו אמא שלו אמרה לו שאני מסכנה שאני חברה שלו... הוא בא, התקרב אליי, התחיל לנשק... ביקשתי ממנו להפסיק... "מה, אנחנו לא יכולים להתנשק בתור ידידים?" "לא... דיי אני לא מנשקת ידידים ככה הסכמנו מספיק..." אבל הוא לא הפסיק... המשיך לנשק בכוח... "את יודעת שאת רוצה..." "אני לא!! דיי!!" ניסיתי לדחוף אבל הוא היה הרבה יותר חזק... בסוף ניסיתי לזרום עם הנשיקה, לא רציתי שיכאיב לי, אבל אז הוא התחיל להפשיט אותי... "דיי נו בבקשה... אני לא רוצה!! תפסיק!!" "תשתקי או שזה יכאב הרבה יותר!!" הוא תפס אותי כל כך חזק לא הפסיק לגעת... שם אותי מעליו ובכיתי כל כך... לא יכלתי להפסיק לבכות כשהוא פשוט נכנס ויצא כאילו כלום... איך מישהו יכול לגמור כשאת בוכה?!??! איך??? כשאת צועקת לו שכואב?! אבל זה לא עניין אותו הוא המשיך החזיק אותי ונכנס ויצא עד שהוא גמר... צעקתי לו בהתחלה "לפחות עם קונדום!! בבקשה!!! רק תשים קונדום!" "לא! זה מגיע לך!! שההורים שלך ידעו איזה זונה הבת שלהם!!" ואז כשהוא גמר הוא פשוט העיף אותי מעליו וחייך... "עכשיו תעופי לי מהפנים"... התלבשתי, רועדת, רק רציתי ללכת... אבל המפתח אצלו והוא מנפנף בו ומחייך... התיישב על הכיסא והדליק סיגריה... "תזחלי לשם ותביאי לי מאפרה, כלבה.." "אני רוצה ללכת לקנות פוסטינור!" "את תלכי כשאני אתן לך, ורק שתדעי שאחרי שעתיים זה כבר לא 100% מונע, אבל את לא יוצאת מפה בשעתיים הקרובות.." והוא המשיך לצחוק, להעליב.. "תראי איך את נראית!! כמו זונה! יש לך מזל שאני רוצה אותך בכלל!!" "תן לי את המפתח!" "את רוצה ללכת? קחי" והוא הושיט לי אותו... לקחתי ובאתי לצאת, אבל הוא אמר שאם אכפת לי אני אשאר... ונשארתי... אלוהים יודע למה!!!!! למה?!?!? למה הייתי כזאת טיפשה?!?! היייתי צריכה לקום ולברוח!!! אבל נשארתי... אחרי שעתיים הוא הלך איתי לקנות פוסטינור.. אמר שהוא רק צחק, שהוא רצה לראות אם הוא חשוב לי ואם אני אלך בגלל כזה דבר... ופשוט נשארתי איתו, עד יום אחד שמישהו מדהים הגיע ונתן לי את ההרגשה שאני שווה יותר מזה... נתן לי את החיים שלי בחזרה... והלכתי...

אני יודעת שזה ארוך, אני מצטערת... הייתי חייבת להוציא את הכל...
לדבר, לא לשתוק
לקבל את המר כמתוק
לנשק את לחייך
ולשתות עוד כוסית, ולחייך
ולשקוע, לא לשמוע
ולחיות בשלום עם עצמי
ולסלוח, גם בכוח
אם לא לי אז למי?

ללא שם
משתמש פעיל
הודעות: 211
הצטרף: ו' נובמבר 14, 2008 11:33 pm

Re: Welcome to MY world (טריגר)

הודעהעל ידי ללא שם » ו' נובמבר 21, 2008 5:50 pm

היי... אני קראתי את מה שכתבת כאן, מאד כאב לי לשמוע שעברת כזה דבר... זאת ודאי הייתה חוויה קשה מנשוא ואני משערת שגם היית בגיל כל כך צעיר....
מתוקה,אל תאשימי את עצמך בדבר, באמת.. גם אני כשאני נזכרת (במעומעם לרוב כי לא ממש מחוברת) בדברים שקרו לי, אני נוהגת להאשים את עצמי ואני מרגישה שאיך זה שנשארתי, אפילו עד רגעים כל כך משפילים וכל כך אכזריים... איך זה שלא ברחתי,איך זה שלא עשיתי למה לא סיפרתי?וכו וכו וכו... מהמקום שלי פשוט גם לא היה עם מי לדבר,למי לספר... אם היו באמת רואים אותי בבית היו רואים שהשתניתי מילדה כל כך מאושרת לילדה עצובה. זה היה כל כך ברור עד כי אני מאמינה שידעו דברים אבל לא שאלו כלום.
בדומה לכמה דברים בסיפור שלך, גם אני נהגתי להתחבר עם אנשים שהיו מזיקים לי ולא ידעתי או לא שמתי לב בכלל שהם פוגעים בי, ואולי אחרי כמה זמן זה כבר הופך לאיזשהו הרגל, כמה שזה עצוב. תמיד הייתי בשבילהם, מעודדת אותם ותומכת במשברים שהיו להם, לא משאירה שום דבר לעצמי, כאילו הם יכולים לעשות בי מה שהם רוצים ואני גם אסלח. גם לי היה אז חבר די פסיכופט
והמשכתי להשאר איתו בקשר למרות היחס המזלזל אליי וההעלבות והתנהגות ממש משפילה!...
אני חושבת, שבאיזשהו מקום אנחנו חיפשנו מישהו שיקשיב לנו, כנראה זה היה לנו מאד חסר וחיפשנו בדרכים רק ממש לא נכונות, וגם כשאין מי שיכוון את הילד אז הוא הולך לאיבוד, ולא יודע איך מתמודדים במצבים כאלה, ובכלל.
אצלי הסיפור הוא עדיין לא ברור ואני צריכה יום יום ללכת בערפל לא מובן לתחושות שאני עוברת... אני מקווה שיום אחד אני אזכר בדברים הבאמת משמעותיים שעברתי (כי בעקרון כל חיי היו סיוט מתמשך) ואצליח לדבר על זה ואולי גם להכיר את עצמי מחדש :\ אולי... אני מאד מקווה.
מה שאני שמחה בסיפור שלך זה על הסוף הטוב, שהצלחת למצוא מישהו שבאמת יראה בך את הדברים הטובים שקיימים בך ויתנהג אליך כמו בן אדם, ושהיום את מקבלת את היחס הראוי שמגיע לך לקבל.
איך תצליחי לשנות
את עצמך
לכסות
בקולות אחרים
כאילו אין איזה דבר
שאת רוצה.

את יודעת זה מזמן
כשהיית ילדה שיחקת
אחת
שלא צריכה
ולא אכפת לה
מאף אחד!

את רוצה
לשיר את השיר שיביא לך אהבה
להלחם
במה שמפחיד אותך
תהיי חזקה
לבטא
את השמחה שבך שנדחקה..
לא תפסיקי לקוות

סמל אישי של המשתמש
מיני מאוס
משתמש פעיל
הודעות: 826
הצטרף: ש' אפריל 05, 2008 3:06 pm

Re: Welcome to MY world (טריגר)

הודעהעל ידי מיני מאוס » ו' נובמבר 21, 2008 7:46 pm

אוף מתוקה,אוף!
אוף מרוב שכואב לי לקרוא את הסיפור הנורא שלך, הזוועה שנאלצת לחוות.
אוף מרוב שקשה לקרוא את הסיפור שלך מבלי לבכות יחד איתך.
אוף מרוב שאני רוצה לתת לך חיבוק ואני פה,רק מצידו השני של המסך... אוף!
את לא אשמה בכלום ואני מתכוונת לזה,את באמת לא אשמה בכלום. הוא חולה ולא, לא חולה בצורה שצריך לרחם עליו
אלא חולה בצורה שהוא זקוק לטיפול פסיכאטרי... ואת רק רצית אהבה,רק רצית להרגיש חשובה ונאהבת ואין פשע בכך,פשוט אין.
אני עצובה עד עמקי נשמתי ממה שסיפרת וגאה בך עד עמקי נשמתי על זה ששיתפת, שמצאת את הכוח לספר, שמצאת את הכוח
לאהוב מחדש ולהאמין.
את מדהימה!
ושלא תעזי לשכוח שאת מדהימה... לעולם!

הכינה נחמה
משתמש פעיל
הודעות: 287
הצטרף: ב' ספטמבר 01, 2008 8:15 pm

Re: Welcome to MY world (טריגר)

הודעהעל ידי הכינה נחמה » ש' נובמבר 22, 2008 1:11 am

תודה רבה... לשתיכן... עשיתן לי כל כך טוב! תודה על התמיכה וההבנה!! תודה שאתן פה!
זו פעם ראשונה שנתתי לעצמי להזכר בכל הפרטים, ופעם ראשונה שהבנתי שבאמת חשבתי שאני אשמה... אני מנסה לגרום לעצמי להבין שלא, והתמיכה שלכן עזרה בזה מאוד! זה עזר לי להבין שלא עברתי משהו שצריך להקל בו ראש... שאני לא מוזרה או סתם משקיעה את עצמי בזה כשאני נזכרת, שזה באמת טבעי כי זה לא קל...
תודה על המילים המרגיעות והמחבקות... אני אוהבת אתכן בכל ליבי! לפחות אני יודעת שיש מי שמבין אותי!

מחבקת אתכן...
לדבר, לא לשתוק
לקבל את המר כמתוק
לנשק את לחייך
ולשתות עוד כוסית, ולחייך
ולשקוע, לא לשמוע
ולחיות בשלום עם עצמי
ולסלוח, גם בכוח
אם לא לי אז למי?

סמל אישי של המשתמש
מיני מאוס
משתמש פעיל
הודעות: 826
הצטרף: ש' אפריל 05, 2008 3:06 pm

Re: Welcome to MY world (טריגר)

הודעהעל ידי מיני מאוס » ש' נובמבר 22, 2008 10:42 am

בזה אנחנו שותפות לאותה הצרה: גם אני מרגישה אשמה. והראש מבין שהחולי שלו אינו אשמתי, שאין לי קשר והשפעה
על החולניות שלו.אבל מבפנים המחשבה שלא הצלחתי למנוע, שלא הצלחתי להגן על עצמי, היא זו שגורמת לי להרגיש אשמה כל כך.
חשוב שלא נוותר לעצמנו בקטע הזה וכל פעם שהמחשבות עולות נזכיר שאין לנו אחריות על המעשים המעוותים שלהם.

אני אוהבת אותך המון המון המון ומחבקת בחזרה!
ואני כאן... מתי שרק תצטרכי. כל הכבוד שכתבת וסיפרת! אני גאה בך בלי סוף :love1:

הכינה נחמה
משתמש פעיל
הודעות: 287
הצטרף: ב' ספטמבר 01, 2008 8:15 pm

Re: Welcome to MY world (טריגר)

הודעהעל ידי הכינה נחמה » ש' נובמבר 22, 2008 11:24 am

אני מודעת לזה, איפה שהוא בתוכי, שאני לא אחראית למעשים שלו... אבל ידעתי שהוא כזה [אולי לא עד לרמה הזאת, אבל ידעתי] אז למה נשארתי? יכלתי ללכת :(
נכון כמו שאמרתן, חיפשתי להיות נאהבת, ומישהו שיקשיב... לא היה מי שידריך אותי חוץ מחברה אחת שגם לה לא הקשבתי.. אבל בכל זאת ההיגיון הפשוט היה אמור להגיד לי לעזוב, לא? :(
לדבר, לא לשתוק
לקבל את המר כמתוק
לנשק את לחייך
ולשתות עוד כוסית, ולחייך
ולשקוע, לא לשמוע
ולחיות בשלום עם עצמי
ולסלוח, גם בכוח
אם לא לי אז למי?

נטלי
הודעות: 4
הצטרף: ש' נובמבר 22, 2008 7:23 pm

Re: Welcome to MY world (טריגר)

הודעהעל ידי נטלי » ש' נובמבר 22, 2008 8:02 pm

אני עברתי הטרדה ועכשיו כל הפלשבאקים האלו חוזרים אליי וז ה קשה ואני מאד מקווה שלי גם יש סיכוי למצוא אהבה ולבטוח במישהו וואי זה קשה סיפור יפה תודה שפתחת את הלב וסיפרת אותו זה יפה מצידך הסיפור שלך גרם לי להאמין שוב ובעזרת השם שתמיד תהיי מאושרת :veryhappy:

סמל אישי של המשתמש
מיני מאוס
משתמש פעיל
הודעות: 826
הצטרף: ש' אפריל 05, 2008 3:06 pm

Re: Welcome to MY world (טריגר)

הודעהעל ידי מיני מאוס » ש' נובמבר 22, 2008 8:32 pm

נחמוש,יקירתי,
אני כל כך מבינה אותך!
בפגישה זוגית אצל המטפל שלו, המטפל אמר לי שאני מתנהגת כמו "אישה מוכה"... זאת אומרת אני חווה התעללות, יודעת שזו התעללות ובכל זאת נשארת.
למה? כי יכול להיות שאנחנו מרגישות שלא מגיע לנו משהו אחר, מרגישות לא ראויות להיות אהובות באמת בלי ההתעללות הזאת. אני כל החיים הרגשתי לא מספיק טובה,
לא ראויה לאושר... ואיך אפשר להרגיש אחרת כשאמא שלך מוסרת אותך כשאת בת שנה וחצי? כשמשפחה שלך לא רוצה ולא אוהבת אותך? מישהו זר יכול לאהוב אותך כשהמשפחה שלך לא?
ואני גדלתי בהתעללות מתמדת. כולם ידעו על אבא שלי,אף אחד לא טרח לנסות להגן עלי...אז התרגלתי. התרגלתי שמתעללים בי,שפוגעים בי.
בקיצור, מה שאני מנסה להגיד זה שמשהו בעבר שלנו בטוח השתבש כדי שנראה בתוך מערכת יחסים המבוססת על התעללות אהבה.
אבל אנחנו לא אשמות. אנחנו לא אשמות בהתעללות הזאת והעובדה שנשארנו לא הופכת אותנו לאשמות.

הכינה נחמה
משתמש פעיל
הודעות: 287
הצטרף: ב' ספטמבר 01, 2008 8:15 pm

Re: Welcome to MY world (טריגר)

הודעהעל ידי הכינה נחמה » א' נובמבר 23, 2008 12:12 am

קודם כל נטלי, אני שמחה שעזרתי לך לחזור להאמין שוב, ותודה לך:)

וסבוש, המון תודה, את צודקת... אני חושבת שאף פעם לא ראיתי בחיי זוג נורמלי ומערכת יחסים בריאה... כילדה קטנה אני זוכרת שראיתי סדרות טלוויזיה והייתי בטוחה שאין כזה דבר זוגות שמסתדרים ככה... זה רק בשביל התוכנית... אני מניחה שבאמת חשבתי שרק ככה קשר יכול להראות והסיבה טמונה עמוק בעבר... תודה לך...
לדבר, לא לשתוק
לקבל את המר כמתוק
לנשק את לחייך
ולשתות עוד כוסית, ולחייך
ולשקוע, לא לשמוע
ולחיות בשלום עם עצמי
ולסלוח, גם בכוח
אם לא לי אז למי?

סמל אישי של המשתמש
מיני מאוס
משתמש פעיל
הודעות: 826
הצטרף: ש' אפריל 05, 2008 3:06 pm

Re: Welcome to MY world (טריגר)

הודעהעל ידי מיני מאוס » א' נובמבר 23, 2008 8:23 am

אני נהגתי לדמיין שאני חיה בתוך המשפחות שראיתי בסדרות... זו הייתה הדרך שלי להירדם בלילה כשגדלתי.
דמיינתי שאני הכי רחוקה מהמקום שבו באמת הייתי.
אבל ההשלכות, המטען הזה, הולך איתנו לעתיד ואיכשהו אנחנו מקבלים רושם מוטע כל כך לגבי הדברים
שאנחנו פונים דווקא למה ש"לימדו אותנו בבית".
עצוב... ומצד שני משמח כי כל עוד ישנה המודעות ישנו גם הכוח לשנות.

אוהבת המון.


חזור אל “תקיפה מינית”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 87 אורחים