אחרי 21 שנה טריגר

עברת הטרדה מינית ואת/ה לא יודע/ת מה לעשות? קשה לך לספר לאנשים הקרובים אליך וזה עדיין תקוע כמו עצם בגרון? כאן תוכל/י לשתף ולחשוף ללא חשש שבהזדהות ולקבל את מלוא התמיכה, ההבנה והעזרה.

המנהלים: אורית, מיכלל

אוסי*
הודעות: 3
הצטרף: ה' אוקטובר 08, 2009 10:20 am

אחרי 21 שנה טריגר

הודעהעל ידי אוסי* » ה' אוקטובר 08, 2009 10:47 am

וואו , אני כותבת את זה ואני לא מאמינה שעברו 21 שנים מאז אותו יום שהפך את כל חיי . עדיין מנסה לחשב בראש האם זה יתכן אבל כן עברו 21 שנים מאז .

שיחקתי בגינה עם אחיי הגדולים והקטנים במקום מרוחק טיפה מהבית , אני לא שוכחת את הפרטים הקטנים , שכחתי אירוע גדול , אולי השכחתי מליבי את הפרט המסויים הזה אבל לא שכחתי כלל .
היינו בפארק ושיחקנו , אני הייתי בת שמונה ,ילדה בת שמונה, בסך הכל בכיתה ב' או ג' ובעודנו משחקים בגן שעשועים ובמתקנים , הגיע גבר שבטח היה בשנות ה 30 לחיין אולי טיפה יותר לנו הוא היה נראה מבוגר בכל זאת,ילדים .
הוא הציע לשחק איתנו והוא התיישב בדשא וביקש לעשות לנו "נדנדה" כזה אומר שכל אחד בתורו ישב על רגליו והוא יתנדנד אחורה וקדימה ,אנחנו נהנינו מהמחשבה שמבוגר מוכן לשחק איתנו שכן ההורים היו נורא עסוקים ולא השתטו איתנו אף פעם והסכמנו ,כך כל אחד בתורו ,תורי כבר עבר וחיכיתי לתור הבא ומשזה הגיע הבחור תפס ולא שיחרר , אחי הגדול ביקש ממנו לעזוב אותי , תעזוב את אחותי הקטנה והוא לא הסכים , הילדים לא ידעו מה לעשות ורצו לקרוא לאבא שלי וכך הותירו אותי לבד איתו .
מה שקרה אז אני לא זוכרת ,אני רק יודעת היום שברגליי הבוגרות כשאני עושה את המסלול הזה שוב ושוב המרחק בשבילי הוא 7 דקות הליכה , 4 דקות ריצה ,, אני מנסה לחשב ולנסות להבין כמה זמן לקח להם עד שאבא הגיע .
אבא הגיע ואנחנו היינו כבר לא על הדשא אלא על מדרגות ענקיות באיצטדיון בלומפילד כשהבחור יושב ואני על ברכיו בקצה ואבא אומר לו שיתן לו את הילדה והבחור זז טיפה יותר למרכז המדרגות ואבא מתיישב ומבקש ממנו לתת לו את הילדה והבחור שוב זז יחד איתי על ברכיו ושוב ושוב עד שהגיע לקצה השני של המדרגות - דמיינו ספסל ארוך מאוד ומעוקל מבטון כמו חצי עיגול . כשהגיע לקצה השני הוא פשוט העיף אותי על הדשא וברח , אבא הרים אותי ורץ לכיוונו , ראינו שוטר ,אולי זה היה שוטר תנועה ואבא אמר לו שמישהו תפס את הילדה שלו ושהוא ברח , ראית אותו? הוא שאל והשוטר אמר לו שלא , ולא חיפש ולא דיווח ואבא לא הלך להתלונן במשטרה ואמא לא שאלה אם כואב לי ואף אחד לא שאל דבר , רק השכנה אמרה שמישהו נגע לאוסנת בתותה וצחקה על זה - אמא ל 3 ילדים שהיו לי כמו אחים ושבעצם היו איתנו גם , חלקם באותו יום ארור . זה יכל לקרות להם ובכל זאת היא בחרה לצחוק , היום אני יודעת שמבוגרים צוחקים במצב לחץ, גם אני עושה את זה , לומדים להתמודד עם דברים בצורה אחרת .
קילחו אותי וניקו אותי אבל אף אחד לא שאל מה עשו לך ואף אחד לא ליטף ואף אחד לא דאג .

למחרת בבית הספר ישבתי בכיתה והרגשתי לחץ בשלפוחית , ביקשתי מהמורה קוביית נייר - כן פעם לפני 21 שנה , היית צריך לבקש מהמורה נייר כדי שתלך לשירותים , והיא נתנה קוביית נייר אחת , קטנה , שלא הצליחה לספוג את הדם שירד לי משם אז הלכתי לכיתה שוב וצעקתי למורה שתבוא ושתביא לי נייר , היא באה אחרי , יצאה לי משם חתיכת ברזל גדולה בערך 4-5 ס"מ והמורה ראתה , ושוב אף אחד לא דאג, לא שאל ,לא תמך .

היום , אני במערכת יחסים טובה עם אבי ומאוד פתוחה והזכרתי לו את האירוע - אבא לא זוכר , אבא בחר לשכוח את מה שקרה לביתו הקטנה בעוד שהוא זוכר כל פרט שקשור למשפחה של אמא וריבים ואת זה הוא לא זוכר .
אחיי זוכרים .
ואני גם
אני לוקחת את הזמן , לאהוב את כל מה שיש בי

סמל אישי של המשתמש
אוסי
משתמש פעיל
הודעות: 2104
הצטרף: ש' מאי 23, 2009 10:30 pm

Re: אחרי 21 שנה

הודעהעל ידי אוסי » ה' אוקטובר 08, 2009 12:50 pm

היי אוסי* כמו שבטח שמת לב גמלי קוראים אוסי :)
המקרה שקרה לה נוראיי באמת ! הבן אדם חתיכת מנוול סוטה שצריך לשבת בכלא !
הוא צריך ללכת לגהנום ,
אני בטוחה שזה קשה פתאום להיזכר בזה אחרי 21 שנים .
מחזיקה לך אצבעות ומחבקת .
אוווווסי.
כמה מפחיד הוא העבר המצפה לנו..

"ולחיות בשלום עם עצמי ולסלוח גם בכח אם לא לי אז למי.."

"עצמתי עיניים
עצמתי אותם
שרק לא אראה
שרק לא אראה אותי שם"


את ישנה ילדה אבל רק בכאילו
את עם חצי עין פקוחה ושותקת הצילו.

סמל אישי של המשתמש
מיכלל
סגל מסל"ן
הודעות: 2555
הצטרף: ב' יולי 06, 2009 9:24 am

Re: אחרי 21 שנה

הודעהעל ידי מיכלל » א' אוקטובר 11, 2009 1:30 pm

אוסי יקרה ! יישר כוח על העיבוד המדהים שאת מרשה לך לעבד,המשיכי לתת לכל רגשותיך לצאת,כי האמת שכל המבוגרים-כולם שהיו סביבך-שיהיו בריאים עם דרך התמודדותם,אל לנו לשפוט את האחרים-אך כאבך-כאבי,כי זה באמת כואב,המשיכי לעבד איך והיכן שמתאים לך,והעצימי את אוסי בת ה-8 שידע כל כך יפה להתמודד ולשרוד מול עולם המבוגרים השותק! מחמיאה לך בהערכה ענקית.מיכל.

אוסי*
הודעות: 3
הצטרף: ה' אוקטובר 08, 2009 10:20 am

Re: אחרי 21 שנה

הודעהעל ידי אוסי* » ג' אוקטובר 13, 2009 11:16 am

תודה , היה לי דווקא קל לשפוך את זה כאן , ככה בלי מסיכות ובלי תגיות ובלי מכשולים .
אני לוקחת את הזמן , לאהוב את כל מה שיש בי

סמל אישי של המשתמש
הילה12
משתמש פעיל
הודעות: 95
הצטרף: ג' ספטמבר 28, 2010 2:05 am

Re: אחרי 21 שנה

הודעהעל ידי הילה12 » ג' ספטמבר 28, 2010 8:56 pm

והאו לא להאמין כמה שדבר אחד קטן משנה את החיים וגם אחרי 21 שנים עדיין זוכרים אותי מצויין..
זה לא קל לעבור דבר כזה..אני אישית קרה לי 2 סיפורים דומים ואני רק בת 13!

לורנס
משתמש פעיל
הודעות: 910
הצטרף: ב' ספטמבר 13, 2010 10:07 am

Re: אחרי 21 שנה

הודעהעל ידי לורנס » ד' ספטמבר 29, 2010 10:10 am

שלום אוסי,
אף פעם לא מאוחר להיזכר באירועים טראומטיים, להסתכל אליהם בעיניים מפוכחים , במרחק הרגשי האפשרי, ולהגיד לעצמי : הנה כאן הייתי, כך ניצלו את גילי הרך, מבלי שאקבל התייחסות נאותה מאלה שחייבו לי אותה, אבל עכשיו אני במקום אחר, עם כוחות חדשים, ואני אנצח את החיים.
בידידות,
לורנס

סמל אישי של המשתמש
אורית
מנהלת "שוברות שתיקה"
הודעות: 1109
הצטרף: ג' מרץ 06, 2007 9:38 pm
מיקום: קריות
יצירת קשר:

Re: אחרי 21 שנה טריגר

הודעהעל ידי אורית » ו' אוקטובר 01, 2010 10:49 pm

עצוב לי לשמוע. כל פעם מחדש. והאמת שאני כבר לא בטוחה מה לומר חוץ מזה שאת כאן ובשבילי זה סימן לזה שגם את בוחרת לא לתת לזה להרוס לך הכל.

את כן מנסה להמשיך ואני (אישית) גאה בך על זה.

לגבי מה שאמרת... זה שהוא בחר להדחיק וכו'... אני מכירה את זה מקרוב ואני יודעת כמה זה כואב.

אני מסתכלת על עכשיו - 2010 ורואה כמה היום, עם כל המודעות שכביכול יש, כמעט כל אדם שני שאני נתקלת בו ואיכשהו מגיעים לדיבור כלשהו על נושא של אונס ותקיפה מינית וכדומה, אנשים עוד חיים בסרט.

עדיין קיימים אנשים שבשבילם זאת מהעיתון שכתבו עליה שהיא נאנסה היא כנראה איזו זונה שלבשה מיני וחולצה חשופה ועוד קיימים אנשים שבשבילם הטרדה מינית זה בערך כמו עקיצה של יתוש או סתם זבוב מעצבן שמציק לך.

אין לי מילים... רק מאחלת לך לעבור את התהליך שאת צריכה לעבור ולהתחזק ולחיות חיים מלאים ומאושרים למרות מה שקרה ולמרות שזה נראה בלתי אפשרי לפעמים.
מנהלת אתר "שוברות שתיקה"

הייתי כבר בשאול ויצאתי משם... אז מי יכול עליי ?

מאיה1985
הודעות: 29
הצטרף: ש' אוגוסט 28, 2010 3:31 pm

Re: אחרי 21 שנה טריגר

הודעהעל ידי מאיה1985 » ב' אוקטובר 04, 2010 7:30 pm

אוסי יקירתי גאב בך על צעדך הראשון לפתיחות בנושא אכן חווית דבר קשה אם את רוצה להיזכר בעוד בשביל סגירת מעגל תידעי אותי ואתן לך הרפיה מרגיעה שמזכירה ומרגיעה תוך כדי אבל קחי את הזמן ואם את מרגישה צורך לבכות או לצרוח עשי זאת תוציאי החוצה כל 1 שופך אחרת בהצלחה

בלו פשמינה
הודעות: 37
הצטרף: ו' נובמבר 12, 2010 12:52 pm

Re: אחרי 21 שנה טריגר

הודעהעל ידי בלו פשמינה » ד' נובמבר 17, 2010 8:51 pm

יקירתי, הסיפור שלך כל כך נוגע ואמיתי. כל כך אני. גם אני אחרי 21 שנים החלטתי להתמודד עם אותם המאורעות והחווית הקשים. היום אני בת 26 אז, הייתי ילדה בת 4 .
גם אותי אמא לא שאלה ולא התלוננה ולא הזכירה. אני הזכרתי לה. לפני שנתיים אחרי 21 שנים, החלטתי לשבור את השתיקה הזו, את המעגל המטורף הזה, לנסות להיזכר בעצמי ולהתמודד עם זה, חד משמעי. להבדיל מאביך, אמי גילית שהיא כן זכרה, אבל העדיפה לשתוק. הרגישה נבגדת הרגשתי מאוכזבת , הרי היא נכשלה במקום הכי כואב.
אחרי21 שנים, אחרי שבירת שתיקה צורמת כואבת וממןשכת, החלטתי שאני לא רק שוברת שתיקה, אלא סולחת. סולחת לאמא סולחת לעצמי סולחת לעולם, לא יכולתי להכיל את הכעס ואת השליליות שבי ואת הכאב שבי. החלטתי לחיות ולקבל בחזרה את החיים שמגיעים לי. מגיע לי להיות מאושרת ומגיע גם לך . מגיע לי להרגיש ולחוות את החיים וזה מגיע גם לך.
מגיע לי להיות נאהבת ומגיע גם לך, לאהוב לחייך לשמוח , להרגיש את החיים שבבכי שבעצב גם בדברים הקטנים והטריוואלים. מגיע לך לחוות אהבות , גם אם הן נכזבות - פשוט מגיע לך לחיות את החיים במלואן..
מאחלת לך לשאת רק אושר בחייך, רק שמחה בלבך, לחיות את החיים בתשוקה ולומר שלום וביי לכאב. מגיע לך לסלוח ולשאוב כוחות חיובים..
איתך באהבה בלו פשמינה...

שי מתנה
משתמש פעיל
הודעות: 2476
הצטרף: ג' דצמבר 04, 2007 9:38 pm
מיקום: מרכז הארץ
יצירת קשר:

Re: אחרי 21 שנה טריגר

הודעהעל ידי שי מתנה » ה' נובמבר 18, 2010 9:03 pm

גם שלושים שנה לא משכיחים את מה שעברת לי זה קרה בגיל דומה לשלך גיל שש
איבוד בתולים ואיש לא שם לב
זה כואב וממש מזעזע!!!!
נישאר רק לתמוך ולחבק!!!!!!
את היום גדולה ותבני לך חיים טובים ומוצלחים יותר זה רק ייקח קצת זמן - סבלנות!
שי שמאוד אוהבת בעלי חיים

סמל אישי של המשתמש
ציפורשיר
משתמש פעיל
הודעות: 732
הצטרף: ד' פברואר 02, 2011 11:48 pm
מיקום: מרכז

Re: אחרי 21 שנה טריגר

הודעהעל ידי ציפורשיר » ו' מרץ 25, 2011 3:07 pm

ואוו.... :shock:
צר לי אוסי* על מה שעשה לך המניאק הזה.....
אניל איכולה לדמיין מה עברת.... :(
קבלי חיבוק....

וקשה לי אם העובדה שלא דיברו איתך ולא ליטפו ..פשוט התעלמו..
זה קצת מזכיר לי את זה שאמי לא יכלה מעולם ממש לדבר איתי ולהבין ממני מה קרה...אם היא יודעת משהו זה רק בגלל שאני זו שפתחה את הפה ופלטה דברים...
יש אנשים שלא יכולים להכיל ...ולכן הם לא מדברים או מנסים לדבר על זה.....וכנראה שההורים שלך הם מבין אנשים כאלו....וזה לא מצדיק אותם...זה די נוראי שאף אחד לא עזר לך להכיל את זה.... :( :heart2:
לא יודעת מה עוד לומר...
זיעזע אותי הסוטה ההוא ...

אמממ עוד חיבוק ....
והנה סמיילי שדומה לדעתי לחיבוק :candy:
תברחי תברחי
משהו בתוכה אמר
את לא רואה איך הוא פוגע
והוא ימשיך גם מחר
אל תאמיני לו להבטחות
תשמרי על עצמך
תברחי מהר

------
אף אחד לא רואה
איך הוא לאט מתקרב
אף אחד לא רואה
איך את בוכה מכאב

רינת הים
משתמש פעיל
הודעות: 183
הצטרף: ש' מרץ 12, 2011 1:31 pm

Re: אחרי 21 שנה טריגר

הודעהעל ידי רינת הים » ש' מרץ 26, 2011 12:57 pm

מזעזע אוסי ..
אני יכולה לתאר לעצמי את תחושת האימה ,ההלם ..השיתוק ..
הייתי בערך בגיל דומה כשהותקפתי על ידי סוטה בחנייה של ביתו ,עת קיצרתי את הדרך
מהמועדון השכונתי לביתי .האשמתי את עצמי במרוצת השנים בכל ההאשמות העצמיות שבעולם ("אמא אמרה שלא ללכת בחושך,הלכתי בחושך אז כנראה רציתי בזה ..ועוד כמה כאלה ).זה קרה לפני 38 שנים ,ואני מעולם -עד לא מזמן -לא חשבתי לקשר בין האובססיות שסובלת מהן עד היום -לאירוע עצמו .בקצרה :כמה ימים קודם למקרה נתקלתי באותו סוטה כשדפקתי משום מה עם חברה על דלת ביתו ברחוב אילת -דאז -ברמת גן .הוא פתח לנו את הדלת לבוש מגבת לבנה (לא שוכחת ) על חלציו ותו לא .הסתכל עליי במן מבט מפחיד כזה (שהיום אני יודעת לומר שהוא הבין שזו אני הילדה הנוהגת לקצר דרך ביתו בשעת ערב ).כעבור כמה ימים ,כשקיצרתי ,הוא חיכה לי שם עם הזין עומד וניצב -גדול -מוצא מן המכנס .פחד אלוהים תקף אותי ,כנראה שיתוק (בעבר האשמתי עצמי שאם לא ברחתי כנראה רציתי בזה ).הוא "חיפש את המפתח "..ואני הייתי צריכה לעזור לו ,ואז כשהתקרבתי כדי לעזור לקח את ידי ופשוט שיפשף אותה באיברו עד שגמר -ולא בידי .זוכרת תחנונים ,רצתי הביתה כמו משוגעת אח"כ (עוד חוק שעברתי עליו -רצתי בכביש ).סיפרתי להורים שלקחו אותי לחוקרת , הבאתי שוטרים אליו הביתה ("מה ? מה קרה ?"-המשפט ששנים אחכ נצרב בתודעתי ,כאילו "מה כבר עשיתי ?"..המפקד שלי מהצבא שלא סבלתי רק כי דמה לו .." ועוד .
האובבססיות לא עוברות ,הן רק משנות פאזה .
בקרוב קבוצה במרכז לנפגעות תקיפה .

רינת הים
משתמש פעיל
הודעות: 183
הצטרף: ש' מרץ 12, 2011 1:31 pm

Re: אחרי 21 שנה טריגר

הודעהעל ידי רינת הים » ש' מרץ 26, 2011 1:59 pm

אני חושבת שזה שאחיך דאג לך אז ,זה שהם רצו להורים וזה שהם זוכרים עד היום זו נקודת אור לא ?
זה מעיד שאכפת היה להם ושהם נבהלו מזה גם כן .כך לדעתי לפחות .
אני רצתי לספר להורים ,היום אני חושבת שאפשר לפחות בזה להתנחם .יכולתי לספר לפחות .אבא שלי -כעבור שנים -סיפר שכשהם פנו למשטרה (עוד באותו ערב ,ולאחר מכן זומנתי לחוקרת ילדים ונוער )-אבא שלי איים שאם הם לא יעשו לו משהו זה ימשיך לקרות גם לילדות אחרות ,ולכן אם הם לא יעשו לו משהו אבא שלי יעשה .ענו לו שאם הוא יעשה לו משהו -הם יעשו לאבא שלי משהו .אסור לגעת באיש ואין מה לעשות איתו כי הוא הלום קרב .כעבור כמה שנים חקרתי את הנושא והתברר שהאיש המשיך להטריד עוד כמה שנים-כ 10 - עד שהשכנים החליטו לשים סוף לסיפור והוא נסגר באיזה מוסד .10 שנים (!!) הוא המשיך להטריד .איזה משקל היתה למילתה של ילדה קטנה ?? כמה כעסתי .
איזו אטימות .

בלו פשמינה
הודעות: 37
הצטרף: ו' נובמבר 12, 2010 12:52 pm

Re: אחרי 21 שנה טריגר

הודעהעל ידי בלו פשמינה » ה' מרץ 31, 2011 8:08 pm

היי בנות יקרות,
אני נושאת בתוכי אשמה מאוד מאוד כבדה ואני שואפת שצדק חברתי יעשה..לאחר שבדתקי, במקרה שלי לא יעשה דבר.. אין לי מידע למסור על אותו שפל, אין לי את כל הפרטים עליו.. זה היה לפני 21 ומי יכול להאמין לי... כבר בדקתי אני יודעת שכל הסיכויים נגדי. אני מרגישה שעל כתפיי אני נושאת עוול ומחבתי לדווח עליו, אבל אין לי למי.. אני לאמחפשת תירוצים ואני לא ברוחת מאחריות, אני מאמינה שיש לי את כל הכוחות שבעולם כדח להתמודד מול מערכת, כבר הוכחתי לעצימ שאני יכולה כשהחלטתי לפץוח את אותה תיבת פנדורה ישנה..
אומרים לי שאני לא אשמה, אומרים לי שאין מה לעשות, אבל אני מרגישה שאני שגרירה ואני מרגישה שאני בסוג של שליחות.. אני רוצה לעזור לנשים ולבנות שעברו טראומה מינית להתמודד איתה.. ואני רוצה שיסגרו אותו, לא מתוך נקמה ולא מתוך כעס, מתוך פחד ומתוך חשש שהוא יעשה את הפשע הבא..
אני רוצה שאתן תשאלו אני רוצה שתפנו אני יכולה ורוצה לענות.. את שלי כבר אי אשפר לפתור, את שלכן כן...
באהבהה בלו..


חזור אל “הטרדה מינית”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 20 אורחים