רגשות

משפחה לא בוחרים, אנחנו נולדים לעולם הזה, לאנשים שאמורים להיות הסביבה הקרובה ביותר אלינו.
במשפחה, שאמורה לאהוב באש ובמים, לפעמים דווקא האנשים שאמורים להגן עלינו מהעולם, הם אלו שפוגעים בנו.
לפעמים הסביבה או שאר בני המשפחה מרגישים, ולפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו לבד לבד, בלי שאף אחד רואה ושומע.
תקיפה מינית במשפחה, יכולה להיות מאבא, אמא, אח ואפילו אחות - כולם אסורים על פי חוק, ואף אחד מהמקרים אינו אשמתכן/ם.
לצערנו, ואולי להפתעתכם, תופעה זו, אינה נדירה, אז חשוב מאד שלא תתביישו, כי אנחנו כאן בשבילכם...
בפורום הזה תוכלו לדבר על כל מה שעובר עליכם, המחשבות, החששות, לשאול שאלות, לדבר עם בנות ובנים שעברו או עוברים
דברים דומים, ובעיקר, תמצאו את עצמכם מוקפים באנשים טובים ותומכים, שיקשיבו בסבלנות, יתמכו ויעטפו אותכם בהרבה אהבה.

המנהלים: אורית, מיכלל

באה מהאימה
משתמש פעיל
הודעות: 934
הצטרף: ו' מאי 23, 2008 3:25 pm

רגשות

הודעהעל ידי באה מהאימה » ב' אוגוסט 11, 2008 4:12 pm

שלום לכולם
אני רוצה לכתב שיר שמדבר על איך שאני מרגישה.
אני לא מצליחה להגיע לבכי על ההתעללות שעברתי במשך 16 שנים.
לא מצליחה להשלים עם התמונה השלמה שכבר עומדת מול עיני.
אני חושבת שבשבילי לבכות הוא להודות בפני עצמי שהכל קרה ובעיקר שהורי מפלצות.
עברתי גם טרור בהקשר לבכי, היה אסור לבכות והתעללו רק על חשד שאני על סף בכי.
בקיצור לא בכיתי 44 שנים והיום זה תקוע בפנים והורג אותי, בנוסף גם גורם לי להתנתק.
והשיר הוא:

הניצול שולט במחשבותי.
הניצול פולש לכל שנייה בחיי.
הכאב מציף את ליבי,
לא נותן מרגוע לנפשי.
פלשבקים, שחזורים ועוד שלל מראות,
מחסירים מליבי אין ספור פעימות.
רוצה לצעוק, רוצה לבכות,
שהמלחמה הזו משאירה אותי נטולת כוחות.
שוקעת בייאוש וחוסר תיקווה.
זקוקה כל כך למילה טובה.
לא מצליחה להאמין לגודל הזוועה,
לא מתחברת למסכת האימה.
חיים שלמים של משחק כפוי,
ילדות בעלת אופי לא שפוי.
אבא שלשמו לא ראוי,
גרם לי להסתפק ברע המצוי.
אמא שלא באה להגנתי,
הביאה אותי אל הכמיהה למותי.
הכעס מציף כל נים בגופי.
מה פשעתי? מה היה עווני?
למה גזלו מימני את ילדותי?

מקווה שלא העקתי יותר מידי. זו פחות או יותר התחושה איתה אני
מנסה לשרוד כל יום ביומו, וממש לא קל לי. מרגישה כל כך לבד.
תודה שקראתם - באה מהאימה

סמל אישי של המשתמש
מעיין
משתמש פעיל
הודעות: 409
הצטרף: ב' אוקטובר 15, 2007 9:26 pm

Re: רגשות

הודעהעל ידי מעיין » ב' אוגוסט 11, 2008 4:32 pm

תודה ששיתפת אותנו..


מעיין.
האדם דומה לציפור.
בכוחה של ציפור
לדאות מעלה מעלה,
אבל בתנאי שתניע את כנפיה ללא הרף.
אם תפסיק מעופה לרגע,
הרי היא צונחת ונופלת.

דנה וייזר
הודעות: 36
הצטרף: א' יוני 29, 2008 4:46 pm

Re: רגשות

הודעהעל ידי דנה וייזר » ב' אוגוסט 11, 2008 5:50 pm

היי
אני חייבת להגיד לך שאת אמיצה למרות שאינך חושבת כך (זאת רק דעתי).
את מחזיקה בבטן סיפור קשה ההולך איתך לכול מקום , את מנסה לשחרר את מכאוביך בדרכים שונות .
את חווה משקעים כבדים מאוד וממשיכה לחיות יום אחרי יום כאילו כלום !
את חייבת לעבוד על עצמך , לטפח את האני שלך אף פעם לא מאוחר !
את זקוקה לכלים להתמודדות בריאה ונכונה .
זאת לא בושה לבקש עזרה למרות שעברו הרבה שנים ,בשבילנו זה היה כמו אתמול ..
תשתפי אותנו רק במידה ותרגישי לנכון , איך את מתמודדת עם היום יום ? מה את מרגישה מבפנים ? ...
אני אשמח לנסות ולעזור .
באהבה
דנה
דנה וייזר
מאמנת אישית לצמיחה אישית danw4@walla.co.il

באה מהאימה
משתמש פעיל
הודעות: 934
הצטרף: ו' מאי 23, 2008 3:25 pm

Re: רגשות

הודעהעל ידי באה מהאימה » ב' אוגוסט 11, 2008 6:55 pm

תודה לשתיכן על התגובות.
מעולם לא העזתי להחשף בפורום על הזוועות שעברתי אלא בקווים כלליים.
אני נמצאת בטיפול כבר שנה ועדיין לא מצליחנ להתחבר לרגש עד הסוף, לא מצליחה לבכות וזה כל כך כבד ומעיק עלי.
מעיק עד כדי תופעות פיזיות, חוסר שינה או עודף שינה, אי אכילה, עייפות, לחץ וכאב תהומי שקובר אותי.
מוצפת בזה עד הסוף ולא יכולה לשחרר.
ההתעללות בי מתחילה מגיל חודשיים בערך, וזאת כמובן לא לפי זכרון אלא לפי הדלקות בדרכי השתן שהתחילו בגיל הזה
ומתועדות בתיק הרפואי שלי. הדלקות נפסקו בגיל 5 כאשר רצו לאשפז אותי והורי התנגדו כדי שלא יעלו על ההתעללות שלהם בי.
אבי הפך אותי לאשתו כבר בגיל 2 ואת זה אני כן זוכרת. מגיל 5 ועד גיל 12 הוא שינה את הטכניקה ומהתעללות באמבטיות עבר להתעללות במיטה
מהצד השני, כאשר אמא שלי שותפה פסיבית ונוכחת.
בגיל 12 נאנסתי באונס אלים ואכזרי ובקשתי את תמיכתם של הורי כאשר אני במצוקה הכי קשה שילדה יכולה להיקלע אליה.
הייתי כולי חבולה ובמקום שיתמכו ויעזרו, הם החריפו את ההתעללות והפכו אותה להתעללות סדיסטית במקלחות שנמשכה 4 שנים ויותר.
בהתעללות הזו הוא היה מכאיב לי במתכוון, (המטרה שלו הייתה להכאיב כמה שיותר) ומעלף אותי מכאב עד איבוד הכרה, מטביע אותי באמבטיה
ומעורר אותי כדי שארגיש את הכאב מהמשך ההתעללות. בגיל 16 הוא הצליח להכניס אותי להריון והיות ולקח זמן עד שהוא עלה על כך ועד שמצא
מקום שבו יערכו את ההפלה הם הפסיקו לדבר איתי כ - 3 חודשים ורק התעללו ביתר מרץ, הרי עשיתי להם נזק כספי.
כל השנים ההתעללות בי הייתה על בסיס יומי ללא הפסקות, כאשר אסור היה לי לבכות ולכן הייתי מתעלפת המון. הייתי מתעלפת המון גם בבית הספר בכיתות ז' - י' מהכאבים של הלילה הקודם.
בקיצור אני סוחבת המון וכואבת מאד כאשר קשה לי להפנים ולהשלים עם מה שעברתי ולא יכולה לבכות על זה. פשוט נחנקת.
באה מהאימה

דנה וייזר
הודעות: 36
הצטרף: א' יוני 29, 2008 4:46 pm

Re: רגשות

הודעהעל ידי דנה וייזר » ד' אוגוסט 13, 2008 8:25 am

היי
גם אני הייתי בטיפול פסיכולוגי ארוך ולא הצלחתי לבכות פעם אחת בפגישות איתו , הוא היה שואל אותי לגביי החסימה ואף פעם לא היו לי תשובות בשבילו עד שאני לאחר הרבה שנים הפכתי למאמנת אישית ולמדתי את התחום והבנתי שאנחנו באות ממקום מאוד אפל וחשוך וצריך לדעת איפה לגעת בנו כדי שנרגיש בטוחות ונוכל לחשוף .
אני הצטערתי לשמוע על הזוועות שעברת מגיל כול כך קטן , חבל שהחוויות הראשונות של הרבה מאיתנו הינן חוויות טראומטיות .
תופעות פיזיות זה דבר שקורה לכולנו !הנפש מבטאת את עצמה כלפי חוץ זאת הדרך היחידה אשר הפנימיות שלנו פורצת החוצה ומנסה להשתחרר מהמועקות .
מה הסטאטוס שלך היום ? קשר עם ההורים ? יש לך ילדים ? איך מתנהל היום יום שלך מעבר למה שציינת ? מחשבות אובדניות ? ...
מחבקת אותך
דנה .
דנה וייזר
מאמנת אישית לצמיחה אישית danw4@walla.co.il

באה מהאימה
משתמש פעיל
הודעות: 934
הצטרף: ו' מאי 23, 2008 3:25 pm

Re: רגשות

הודעהעל ידי באה מהאימה » ד' אוגוסט 13, 2008 12:31 pm

דנה שלום
תודה על התגובה והחיבוק.
אני שורדת כל יום ביומו וכל יום הוא עולם ומלואו, רגישה מאד לטריגרים והמון דברים
מכניסים אותי לתחושות ורגשות מהארועים שעברו עלי ומהחוויות הקשות. הייתי מנותקת לגמרי מרגש אז,
לכן היום החיבור לרגש מתעתע בי לפעמים כי אני לא מזהה שהרגשות הם בעצם שחזור של מה שקרה.
אני עובדת חלקית כלומר עבודה קבועה שלא מתפרסת על כל השנה. נשואה 25 שנים ויש לי ארבעה
ילדים גדולים.
הילדים הם אלה שבגללם החלטתי לצאת למלחמה הזו של לעבד את העבר שלי ולהחלים מהטראומה.
אני יודעת שלולי הילדים מזמן כבר לא הייתי קיימת. בשבילם אני נלחמת ובעצם נלחמת על חיי, כאשר
המון פעמים אני רוצה לוותר ולהרים ידיים. הכל בי הרוס, איפה שאני נוגעת מתגלות עוד הריסות ובעצם
אני מרגישה בגדול ככלי מחולל ומלוכלך שאין שום אפשרות לנקות אותו. לא מרגישה ראוייה לחיים או למשהו בכלל,
ואני עדיין רחוקה מלבחור בחיים ומלרצות לחיות. אני כאן מיתוך אילוץ בגלל ובשביל הילדים שאני אחראית עליהם
ואני בחרתי להביא לעולם הזה. אם הייתי בטוחה שזה שאמות לא יפגע בהם הייתי הולכת עכשיו בלי לחשוב פעמיים.
הילדים כולם נולדו כשאני מנותקת רגשית לחלוטין. כל הטראומה התחילה לצאת והתפוצצה עקב מותו של אבי. מותו היה הטריגר להזכרות המחודשת בדברים. עד למותו זכרתי רק שנה אחת, הקשה ביותר וגם בה היו חסרים המון פרטים, מן הסתם הקשים ביותר.
נכון להיום שני הורי כבר באדמה הרבה שנים ואני מצטערת שזה לא קרה להם הרבה קודם או שזה לא קרה לי בזמן שהיא ילדה אותי.
שאלת על מחשבות אובדניות, יש לי מחשבות כאילו מידי פעם, לפעמים הן קשות ביותר וזה ממש מפחיד, כעיקרון חלקן הן שחזורים של העבר שכללו גם נסיון התאבדות בגיל 13 ואין לי מושג איך הצליחו להציל אותי לאחר בליעת כמות אדירה של כדורים, ועוד כמה נוספים לאורך השנים.
בלי שום קשר אני לא מרגישה שרוצה לחיות או ראוייה לחיים, כלי לא חי ולא ראוי לחיות.
באה מהאימה

דנה וייזר
הודעות: 36
הצטרף: א' יוני 29, 2008 4:46 pm

Re: רגשות

הודעהעל ידי דנה וייזר » א' אוגוסט 17, 2008 5:46 pm

ערב טוב
סליחה שלא הגבתי לך עד עכשיו .
מה שלומך ? אני יודעת שהימים קשים לך מאוד
רגישות לטריגרים לעיתים זה בא ממקום שאנחנו רוצות להיות רגישות וחשופות למקומות האפלים כדי להחיות אותם כול פעם מחדש , זה קורה לכולנו , משום שלא התמודדנו על המקומות הכואבים עד הסוף !
קשה ההתמודדות בכול יום מחדש וליבי איתך , הסיפור שלך מאוד קשה ונוגע ללב .
בשביל מי את חיה באמת ? רק בשביל הילדים ?
מה עם בעלך ? איפה הוא בתמונה ?
מה עם הטיפול הפסיכולוגי ? לאחר שנה איפה את ?
מה גורם לך להרגיש לא ראויה לחיים ?
באהבה
דנה .
דנה וייזר
מאמנת אישית לצמיחה אישית danw4@walla.co.il

באה מהאימה
משתמש פעיל
הודעות: 934
הצטרף: ו' מאי 23, 2008 3:25 pm

Re: רגשות

הודעהעל ידי באה מהאימה » ב' אוגוסט 18, 2008 9:29 am

שלום לך דנה
מודה לך שאת מגיבה כל פעם, האמת היא שאני מרגישה פה נורא לבד. מרגישה לבד בעצם כל חיי.
אני בהחלט חייה רק בשביל שלילדים שלי תהיה אמא ומשתדלת גם להיות אמא במלוא מובן המילה
למרות שלפעמים בא לי לא לעשות כלום ולא לקום מהמיטה בכלל. מעולם לא יישמתי את זה ואני תמיד
בתפקוד מלא ועושה הכל. מתפקדת כזומבי ומשדרת תמיד עסקים כרגיל בעזרת המסכה של הכל בסדר
למרות שאני רקובה מבפנים ושום דבר לא בסדר.
בעלי לא בתמונה בכלל כי הוא לא אדם תומך אלא מזלזל. הטיפול הזה הוא השני שלי. בראשון מיד אחרי
שאבי נפטר שיתפו אותו כי רצו שיתמוך בי. פחדו שלא אחזיק מעמד כי הייתי בתוך אנורקסיה קשה
ודי בסכנת חיים כי המשקל ירד ולא הפסיק לרדת. כשהוא שמע במה מדובר, אנורקסיה על רקע
התעללות מינית בילדות ע"י הורים הוא הפך את עורו ובמקום לתמוך התעלל בי גם הוא מילולית ונפשית
ושבר אותי עוד יותר עד להביא אותי לכמעט מימוש של להרוג את עצמי. החשיבה שלו בעיניין הזה לא השתנתה
לכן היום אני לא מוכנה בשום אופן לחשוב על אפשרות של לשתף אותו וכמו תמיד אני לבד עם הכל,
אף אחד לא יודע דבר בבית ובמשפחה המורחבת.
אני ממשיכה עם הטיפול ודי תקועה עכשיו כי נוגעים כרגע בדברים הכי קשים שמציפים אותי ואני לא מצליחה
לשחרר כאב או להתחבר עד הסוף כי אני גם לא מצליחה לעכל שעברתי זוועות כאלה ומתוך כך להודות
בכך שהורי מפלצות, מפחיד עד אימה וקשה מידי. אני עדיין מגינה עליהם ולוקחת את האחריות על עצמי.
לא יודעת לצאת מזה. מרגישה כלי מחולל שגזלו מימני כל צלם אנוש שקיים בבן אדם ולכן ככלי מחולל אני
לא ראוייה לחיים, יותר מידי מחוללת, מלוכלכת, מזוהמת, מגעילה וכו'. לא משהו שיש לו מקום בעולם הזה.
לא מתחברת לעולם הזה לא חייה בשבילי אלא בשביל לספק את הצרכים של כל מי שצריך.
שוב תודה על התגובה - באה מהאימה

דנה וייזר
הודעות: 36
הצטרף: א' יוני 29, 2008 4:46 pm

Re: רגשות

הודעהעל ידי דנה וייזר » ב' אוגוסט 18, 2008 11:30 am

היי
אני אפילו לא יודעת מה שמך האמיתי ואיני יודעת איך להתייחס אליך .
אני מבינה שאת בטיפול השני וחבל לי שזה אינו עוזר לך , אני יכולה להבין אני הייתי בטיפול מאוד אינטנסיבי אצל פרופסור לפסיכולוגיה ולאחר שנה אמרתי לו שהגיע זמני לצאת לעולם העצמאי ולהתמודד לבד עם הקשיים , כמובן שאמר לי שאיני מוכנה אך זה לא עצר בעדי להפסיק את הטיפול כי הבנתי שמשהו בי חסום וזקוק לאוויר העולם .
את לא לבד ! לא פה ולא בחוץ ! כפי שאת יודעת סיפורים כמו שלנו הם סיפורים שאנשים אינם רוצים חלק בהם ומעדיפים להתרחק ולא להתמודד, אך ישנם גם הרבה אנשים מדהימים אשר כן רוצים להבין ולתמוך ולעזור ואת נמצאת באחד האתרים שכן מעודדים ותומכים בכולם .
לחיות בשביל הילדים זה לא חיים !! אני חייבת לציין זאת עבורך ! את לא באמת נותנת את מה שאת רוצה עבורם מהבפנים שלך .הנפש שלך סובלת וכפי שציינת רקובה , לחיות עם בן זוג בכאילו זאת לא צורה בריאה עבורך .
את תמשיכי לחיות עם מועקות ככול ש"תסתירי" את אשר על ליבך , את מחפשת תמיכה ואמפטיה מהסביבה כי אינך מקבלת אותה בבית .
אני מאמינה שהמטפל יודע איפה לגעת וכיצד לכוון אותך כך שהטיפול יניב פירות ולא רק הצפת הטראומות כלפי מעלה , הכול תלוי ברצון שלך "לעבור" הלאה בחיים .
את מרגישה מלוכלכת ולא ראויה לחיים כי הם גרמו לך לכך ! את צריכה להחליט עם עצמך איפה את רוצה להיות באמת ?!
לרצות את כולם !!להבין שכבר אינך אמורה לרצות אף אחד , את צריכה וחייבת לרצות את עצמך בלבד ואח"כ את הסביבה .
מה גורם לך להסתיר מהילדים את הסיפורים שלך ? מימה את מפחדת ?

שלך דנה
דנה וייזר
מאמנת אישית לצמיחה אישית danw4@walla.co.il

באה מהאימה
משתמש פעיל
הודעות: 934
הצטרף: ו' מאי 23, 2008 3:25 pm

Re: רגשות

הודעהעל ידי באה מהאימה » ב' אוגוסט 18, 2008 12:50 pm

היי דנה
ההחלטה שקיבלתי היא לנסות לשקם את עצמי על מנת להגיע למקום שבו אתחיל לחיות.
עד עכשיו זו השרדות. כוונתי להגיע למקום בו ארצה את החיים, ארצה לחיות בשביל, ארצה להשיג דברים,
אדע מה אני רוצה, כרגע אין לי מושג מה אני רוצה או מה אני אוהבת, זה סגור וחסום.
הטיפול הנוכחי הביא אותי למקום בטוח מספיק שאפשר לי לשחזר את הדברים הכי קשים
שעברתי ואני לא מצליחה לעכל את הדברים כמו ההריון וההפלה ועוד כמה דברים מזעזעים
מידי שאני לא יכולה לכתוב כאן. אני לא מצליחה לכאוב עד הסוף כדי להצליח גם לשחרר את הכאב,
לא יכולה לבכות וזה הדבר שהכי מעיק עלי עכשיו, מוצפת עד הסוף וכלום לא יוצא. יש לי מסכת
שלמה גם עם בכי שקשורה להתעללות כך שזה לא פלא שאני לא מצליחה. מבחינת הטיפול אני
חושבת שאני בידיים טובות,למרות שאני תקועה.
באשר ללספר לילדים, אני לא מוצאת בזה שום תועלת, לא חושבת שזה יתרום להם ולא רוצה להפיל
עליהם עומס מיותר. הם לא צריכים התמודדות כזו וזה שהם ידעו לא יעזור לי כי אני לא אחפש אצלם
את התמיכה לה אני זקוקה. אני חושבת שלספר להם יזיק יותר משיוסיף אם בכלל ולכן מיותר.
מרגישה מלוכלכת מעבר לאפשרות להתנקות, עברו עלי יותר מידי אנשים נגד רצוני ולכן מזהמת את
הסביבה ומעבר לכך בגלל שאני בת של מפלצות שכאלו לא מגיע לי לחיות, לא אחרי מה שהם עשו לי.
לא אחרי שלא עשיתי דבר כדי לחלץ את עצמי מהמצב הזה, גם לא כשהייתי כבר בת 16, ילדה גדולה
יכולתי לעשות דברים ולא עשיתי ומאידך יכולתי לא לעשות דברים אחרים וכן עשיתי.
תודה על התגובה נראה שרק את מתייחסת אלי פה למרות שרבים רבים קוראים ואני מאד מודה לך
על כך.
באה מהאימה

דנה וייזר
הודעות: 36
הצטרף: א' יוני 29, 2008 4:46 pm

Re: רגשות

הודעהעל ידי דנה וייזר » ב' אוגוסט 18, 2008 1:03 pm

היי
את חזקה ואמיצה כי החלטת לקחת את החיים שלך בידיים למרות כול התחושות הרעות .
אני עדיין טוענת שלהיות בסביבה שלא תומכת לא תורם לך כלל , הכול אצלך כרגע חסום כי אבדת את האני שלך וזה הגיוני לחלוטין .
דרך הפסיכולוג את אמורה להגיע גם לשם בהמשך הדרך , לא טיפלת באני שלך הרבה שנים ואת היום במקום מאוד לא יציב ולא ידוע .
לגביי הבכי : את לא בוכה בכלל ? בכית בעבר ? אני מבינה שישנה טראומה הקשורה לבכי .
את עובדת על רגשות האשם שלך כילדה שלא עשתה דבר כדי להציל את עצמה ?
דנה
דנה וייזר
מאמנת אישית לצמיחה אישית danw4@walla.co.il

באה מהאימה
משתמש פעיל
הודעות: 934
הצטרף: ו' מאי 23, 2008 3:25 pm

Re: רגשות

הודעהעל ידי באה מהאימה » ב' אוגוסט 18, 2008 1:51 pm

היי דנה
לגבי הבכי לא בכיתי יותר מ40 שנים. לאחרונה בגלל טיפול ב E.M.D.R הגעתי למצב
של לדמוע מעט וזה חוזר על עצמו כשמאוד קשה לי. יחד עפ זאת זה מרגיש כמו להוריד
גודש ולא מרגיש משחרר. אני לא מאפשרת לעצמי לבכות ובעיקר לא ליד אנשים או ליד
הפסיכולוגית. אני מתנתקת כי אני פוחדת מזה פחד מוות ולכן גם לא מצליחה לשחרר כאב
ואין לי מקום לסחוב יותר או להכיל את הכל, מתפוצצת. הם היו מתעללים בי יותר כאשר חשדו
שאני על סף בכי והיו נהנים מזה שאני סובלת ומשתדלים לגרום לי לסבול יותר. בכי היה כמו
פשע. לי אסור היה לבכות רק לאמא שלי היה מותר והיא הייתה עושה את זה כל הזמן, בכי
מזוייף שדחה אותי. מרגיש לי שיגעלו גם מימני אם אבכה ושכל הליכלוך שבי יצא וילכלך את
כל הסביבה אם זה יקרה לי ואולי יחשבו שאני צבועה, למה לבכות עכשיו על משהו שקרה
כל כך מזמן, מעל 40 שנים אחורה.
באשר לבדידות, תמיד הייתי לבד ומעולם אף אחד לא עזר לי ושרדתי. אני פשוט כבר לא
רוצה לשרוד יותר אני רוצה להבין על מה אנשים מדברים כשהם אומרים שהחיים יפים,
שצריך למצוא את הנאות החיים, שחיים רק פעם אחת ועוד כל מיני אמרות כאלה שממש
לא מדברות אלי ולא מובנות לי. בשבילי הכל סזיפי מלא סבל, כאב וייאוש ומרגיש כאילו חייתי
פעם אחת יותר מידי או פעם אחת מיותרת.
תודה על התגובה - באה מהאימה

דנה וייזר
הודעות: 36
הצטרף: א' יוני 29, 2008 4:46 pm

Re: רגשות

הודעהעל ידי דנה וייזר » ג' אוגוסט 19, 2008 10:55 am

השיטה הנ"ל היא מעין שיטת היפנוזה בהכרה מוחלטת . זה רק מוריד גודש כי זה לא ממש אמיתי ונשלט על ידך .
את צריכה לחפש את המקומות אשר יגרמו לך לבכות באופן אמיתי וישחררו אותך באופן רגעי אך מלא .
תנסי אפילו בכוח לבכות ליד המטפלת שלך , את חייבת לפרוץ את המחסומים הפסיכולוגים שיש לך , אני יודעת שזה מאוד קשה , אך צריך ליפול לבריכה ולהתחיל לשחות בכול הכוח ..
את סבלת מהפרעות אכילה , דבר המעיד על ניסיון לניקוי הנפש מתחושת הלכלוך והגועל .
את לא צבוע בכלל !!! יש אנשים אשר בוכים על טראומות שיסתיימו לאחר הרבה מאוד שנים וזה נורמאלי לאחר הדחקה עמוקה .
מה עושה לך טוב ? מה מרגיע אותך ?
דנה
דנה וייזר
מאמנת אישית לצמיחה אישית danw4@walla.co.il

באה מהאימה
משתמש פעיל
הודעות: 934
הצטרף: ו' מאי 23, 2008 3:25 pm

Re: רגשות

הודעהעל ידי באה מהאימה » ג' אוגוסט 19, 2008 1:19 pm

דנה שלום
ראשית תודה שאת עונה לי ומתמידה בכך.
לגבי הבכי והעצה שלך לבכות בכוח ליד המטפלת. אני מבועתת מלבכות.
אני מוצאת את עצמי המון ואפשר אפילו להגיד בדרך כלל נילחמת בכל כוחי
לא לבכות לידה כשנורא כואב. מבזבזת על זה את כל האנרגיות שבי.
זה משהוא שקורה אינסטינקטיווית, אין לי ממש שליטה על זה. אני פשוט
פוחדת לבכות, פחד שלא ברור לגמרי. לאחרונה הבנתי שאולי לבכות מסמל בעני
הודאה בכך שעברתי את כל הזוועות האלו והשלמה עם הכל. אני לא מצליחה לעכל
שעברתי את מה שעברתי ונראה שלהודות בזה משמעו גם להודות שהורי מפלצות.
לא מבינה למה אני עדיין מגינה עליהם ו\או פוחדת שאם הם מפלצות אז מה זה
אומר עלי, ומה זה עושה אותי? בקיצור זה נושא מאד טעון ואני לא יודעת איך לםרק
אותו ואיך לצאת מזה כשזה כבר הופך קריטי כי אני לא סופגת יותר, מוצפת מידי.
בהקשר למה מרגיע אותי או מה עושה לי טוב? אין לי מושג, לא יודעת מה אני אוהבת
(חוץ מזה שאני אוהבת את ילדי כמובן), לא יודעת מה אני רוצה ממש כלום למעט לא לכאוב
יותר, שהכאב הזה יעזוב אותי כבר ויתן לי לנוח, אבל זה לא קורה אלא מחריף ומשום מה
כל דבר קטן מעורר את זה. תחושת הבדידות, החמצה - לא עשיתי כלום עם עצמי למעט לשרוד,
החסך באהבה שהוא אחד הקשים והכואבים ביותר שגורם לי לפקפק אפילו באהבה של ילדי אלי.
כלומר האם אוהבים אותי בגללי או אוהבים אותי בגלל שאני נותנת להם הכל? ויש עוד הרבה.
שוב תודה לך - באה מהאימה

דנה וייזר
הודעות: 36
הצטרף: א' יוני 29, 2008 4:46 pm

Re: רגשות

הודעהעל ידי דנה וייזר » ג' אוגוסט 19, 2008 5:11 pm

היי
לדעתי את עושה טעות בכך שאת נלחמת בעצמך לא לבכות ולשחרר את הכעסים , מכאובים וכ"ו..היא הפסיכולוגית שלך ולשם כך היא שם .
את מבזבזת המון אנרגיה בלהסתיר ובכך המוח ממוקד מאשר להתמקד בללמוד כיצד להתמודד עם הטראומות ולשחרר .
בכי מסמל הרבה דברים ! את צריכה להגיד לעצמך בפה גדול זה קרה לי , כן זה קרה !! עכשיו מה אני עושה עם זה ?!
תשאלי את עצמך לפני שינה כשאת במיטה : אני רוצה לחיות ? או שאני רוצה לחיות בשביל לשרוד את הימים ולטפל בילדים ? אני באמת רוצה שיפסיק לכאוב לי ? מה אני באמת רוצה ?
את אבדת את האני שלך לחלוטין אינך יודעת מי את , סיפוקים , הנאות ..
אני יודעת שאת סובלת , אך ההחלטה הינה בידיים שלך בלבד !!
תמיד תזכרי את זה .
החיים שלנו הם בידיים שלנו ורק שלנו וכול החלטה תלויה רק בנו .
דנה
דנה וייזר
מאמנת אישית לצמיחה אישית danw4@walla.co.il


חזור אל “תקיפה מינית במשפחה”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 41 אורחים