מזל טוב על האתר החדש!

משפחה לא בוחרים, אנחנו נולדים לעולם הזה, לאנשים שאמורים להיות הסביבה הקרובה ביותר אלינו.
במשפחה, שאמורה לאהוב באש ובמים, לפעמים דווקא האנשים שאמורים להגן עלינו מהעולם, הם אלו שפוגעים בנו.
לפעמים הסביבה או שאר בני המשפחה מרגישים, ולפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו לבד לבד, בלי שאף אחד רואה ושומע.
תקיפה מינית במשפחה, יכולה להיות מאבא, אמא, אח ואפילו אחות - כולם אסורים על פי חוק, ואף אחד מהמקרים אינו אשמתכן/ם.
לצערנו, ואולי להפתעתכם, תופעה זו, אינה נדירה, אז חשוב מאד שלא תתביישו, כי אנחנו כאן בשבילכם...
בפורום הזה תוכלו לדבר על כל מה שעובר עליכם, המחשבות, החששות, לשאול שאלות, לדבר עם בנות ובנים שעברו או עוברים
דברים דומים, ובעיקר, תמצאו את עצמכם מוקפים באנשים טובים ותומכים, שיקשיבו בסבלנות, יתמכו ויעטפו אותכם בהרבה אהבה.

המנהלים: אורית, מיכלל

layla
הודעות: 2
הצטרף: ד' יולי 04, 2007 10:48 pm

מזל טוב על האתר החדש!

הודעהעל ידי layla » ד' יולי 04, 2007 11:19 pm

אני לא יודעת למה, אבל הוא מזמין יותר מהאתרים שכבר קיימים, וכ"כ קל להצטרף. אני אף פעם לא כותבת בפורומים, כך שזו ההתנסות הראשונה שלי. מפחיד להיחשף. מפחיד לספר, למרות שכבר סיפרתי לא אחת את הסיפור הזה. מוזר, אבל יש בי משהו שחושש לספר על הפוגעים. ממש מדהים כמה אני עדיין חשה צורך להגן עליהם.
לא יודעת איפה להתחיל. אולי מהסוף. היום אחד מהם כבר מת, וטוב שכך. הוא היה דוד שלי, וחשב שאני צריכה לשרת את הצרכים המיניים שלו. הפגיעה שלו בי היתה מינית אמנם לכל דבר, אבל הוא היה זהיר, לא עשה משהו יותר מנגיעות פה ושם. בסוף, אחרי שנים שבהם לאט לאט הבנתי שמשהו לא בסדר, יכולתי למנוע את זה ולהתחמק ממנו. אני מרגישה צורך תמיד להתנצל על זה שזו פגיעה מינית בעיני, למרות שהוא לא אנס אותי ממש. זה אבסורד, כי אני יודעת שהפגיעה הנפשית שלי ממנו קשה בכל זאת. משהו בחוויה שדוד שלי, אהוב על כולם, אהוב גם על ידי, שעושה משהו שאסור, ואני בכוחותי המועטים, בתמימות הילדית שלי ובבלבול העצום שחשתי, צריכה להגן על עצמי ולהימנע ממנו, בלי עזרה מאף אחד. שאלו אותי לא פעם למה לא דיברתי עם ההורים. גם ההורים שלי שאלו אותי את זה לפני כמה שנים, כשסיפרתי להם. איזו אטימות יש בשאלה הזו! הם לא מבינים שהם לא היו שם בכלל בשבילי, שלא היה שם אף אחד שהגן עלי בכלל, שגם בגיל כ"כ צעיר הבנתי שאין טעם לספר או שאין למי בכלל? הורים שקופים, חסרי יכולת להגן.
יותר פוגעני מבחינה מינית היה הבן שלו (אולי זה תורשתי?). אני זוכרת רק מקרה אחד, למרות שיש לי תחושה שאני לא יודעת להסביר שהיו עוד מקרים. במקרה הספציפי ההוא הייתי אצלם בבית עם ההורים שלי. הוא היה גדול ממני באחת עשרה שנים בערך. הלכתי איתו לחדר שלו, כאילו כדי לשחק, והוא סגר את הדלת והוציא מתחת למיטה חוברות פורנוגרפיות. הוא הסתכל בהן והסביר לי מה אנחנו רואים. הייתי כל כך קטנה שבכלל לא הבנתי מה זה ומה רואים שם. אחרי זה הוא הוציא את איבר מינו מהמכנסיים והיתה לו זקפה. הוא ביקש, מאוד באדיבות, יש לציין, שאני אמצוץ לו. יצא לו קצת נוזל זרע, ואני שאלתי אותו אם זה פיפי. הוא מיד ניגב את זה ואמר שלא. הקטע הזה תמיד מדהים אותי כשאני חושבת על זה. הייתי כל כך קטנה שלא היה לי מושג מכלום! לא הבנתי כלום! פשוט רציתי לרצות אותו, כי הוא היה כל כך נחמד אלי. עשיתי את מה שהוא ביקש, ואני זוכרת שהייתי עסוקה באם זה טוב, בהאם אני מרצה אותו.
מאז שנים הייתי עם זה לבד. לאורך הילדות חשבתי שזה ילך איתי לקבר. ואז, אחרי שהדוד שלי נפטר, אחותי שאלה אותי אם הוא פגע בי. כנראה שזו היתה הפעם הראשונה שמישהו בכלל היה שם, וסיפרתי לה שכן, וסיפרתי גם על הבן דוד. היא סיפרה לי שהדוד הזה (מקווה שהוא נרקב בגהינום) פגע גם בה ובשתי האחיות האחרות שלי. מאז, שנים של טיפולים ואני עדיין לא לגמרי מאחורי זה. אני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו, הרבה פחות בעיות רגשיות, הרבה פחות דיכאון והרסנות, אבל זה חוזר לפעמים.
המון פעמים אני מצטערת שבכלל נולדתי. יש בפגיעה הזו משהו שלא מאפשר בכלל להמשיך בחיים. הם נעצרים. הם תקועים. ואני מרגישה חסרת אונים, חסרת שליטה, גועלית, מכוערת, חסרת ערך. כאילו אין לי זכות לחיות. אין לי זכות להיות. והחארות האלה, שפגעו בי, אחד מהם זוכה להיזכר אצל מי שהכיר אותו כאדם נדבן ונעים ואהוב וחסר, והשני חי לו חיי נחת ונועם, בלי לשלם על המעשים שלו. כמה אי צדק יש בזה שהקורבן ממשיך להיות קורבן, והתוקף חי לו בלי הפרעה.
המון פעמים אני חושבת על זה שאני רוצה לתבוע אותו, לפרסם את זה, אבל פוחדת שלא יאמינו, שיגידו שאני בודה את זה מליבי. איך אפשר לחשוב שמישהי תמציא משהו כזה? למה שמישהי תרצה לעבור את זה?
אני שוב מודה על קיומו של האתר הזה, שמאפשר להגיד, פשוט להגיד. זה מעלה דמעות בעיניים שלי, לדעת שיש מישהו שנותן יד. אני מקווה שנוכל לתמוך זו בזה.
ושוב, תודה.

סמל אישי של המשתמש
אייל
Site Admin
הודעות: 1603
הצטרף: ג' מרץ 06, 2007 12:26 am

Re: מזל טוב על האתר החדש!

הודעהעל ידי אייל » ה' יולי 05, 2007 1:06 am

layla כתב:אני לא יודעת למה, אבל הוא מזמין יותר מהאתרים שכבר קיימים, וכ"כ קל להצטרף. אני אף פעם לא כותבת בפורומים, כך שזו ההתנסות הראשונה שלי.


אני אולי נשמע כמו סבתא פולניה, אבל אין לך מושג כמה נחת גרמת לי במשפט הזה (:
רק בשביל לקרוא את זה, היה שווה את כל העבודה הקשה.

לילה, קראתי את מה שכתבת שוב ושוב, אני חושב שהפחד להיחשף נובע מהרבה מאד גורמים, שב"שוברים שתיקה" נעלמים תודות לאנונימיות שאנחנו שמים עליה דגש, בתוספת לסביבה התומכת של הבנות הנפלאות שכאן, שרובן לצערי עברו כל אחת את ה"חוויות" שלה עם גברים שראויים להצטרף לדוד שלך בגיהנום.
להתנצל על זה שאת מרגישה נפגעת למרות שהוא לא אנס אותך?
לילה, בסיטואציות מסוימות מספר מילים בלא כל מגע יכולות להוות פגיעה מינית שתלווה את הבחורה עם טראומות ללא מעט זמן, כך שהדבר האחרון שאת צריכה זה להתנצל, לא בפנינו, לא בפני אף אחד.

שמחתי לשמוע שאת מרגישה טוב יותר, בין אם זה בגלל הטיפולים, או הזמן, בשורה התחתונה זה בזכותך, כי רצית באמת להתגבר, ואת צריכה להיות גאה בעצמך על כך, על זה שבחרת לטפל בעצמך, ועל זה שלמרות שזה תהליך של שנים, את לא נכנעת וממשיכה להתקדם.
אין כאן פסיכולוגים (לפחות בינתיים), כך שאת הטיפול המקצועי בהחלט נשאיר לבעלי המקצוע... אבל אני חושב שתגלי עם הזמן, שדווקא העובדה שכולנו אנשים "רגילים" היא שהופכת את "שוברים שתיקה" למיוחד, פתאום את לא עומדת לבד, אלא יש לך איזו קבוצה חביבה של אנשים, שיודעת עליך מה שבחרת לספר, יודעת מה עבר עליך, וראי איזה פלא (:, אף אחד לא מעביר ביקורת, לא מפקפק, לא מאשים, אלא כולם תומכים בך מכל הלב .

מה עם האחיות שלך? מה שלומן, הן התגברו על מה שקרה? אתן מדברות על כך לפעמים, או שזה משהו שכל אחת מתמודד עם עצמה וכלפי חוץ משתדלים לשדר כאילו זה לא קרה?

לגבי להתלונן, לעשות משהו כדי שהוא ישלם על זה, רבות הדרכים, לכל אחת השלכות, את יודעת הכי טוב מה טוב בשבילך, ואם את רוצה לשתף במחשבות לגבי זה, להתייעץ או אפילו סתם להוציא תסכול מצטבר, הבמה כולה שלך (:.
layla כתב:אני שוב מודה על קיומו של האתר הזה, שמאפשר להגיד, פשוט להגיד. זה מעלה דמעות בעיניים שלי, לדעת שיש מישהו שנותן יד. אני מקווה שנוכל לתמוך זו בזה.


לא רק נוכל, גם נתמוך לאורך כל הדרך! ועם חיוך! (:


חזור אל “תקיפה מינית במשפחה”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 38 אורחים