לא חשבתי שעוברים את זה שוב- אולי טריגר

משפחה לא בוחרים, אנחנו נולדים לעולם הזה, לאנשים שאמורים להיות הסביבה הקרובה ביותר אלינו.
במשפחה, שאמורה לאהוב באש ובמים, לפעמים דווקא האנשים שאמורים להגן עלינו מהעולם, הם אלו שפוגעים בנו.
לפעמים הסביבה או שאר בני המשפחה מרגישים, ולפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו לבד לבד, בלי שאף אחד רואה ושומע.
תקיפה מינית במשפחה, יכולה להיות מאבא, אמא, אח ואפילו אחות - כולם אסורים על פי חוק, ואף אחד מהמקרים אינו אשמתכן/ם.
לצערנו, ואולי להפתעתכם, תופעה זו, אינה נדירה, אז חשוב מאד שלא תתביישו, כי אנחנו כאן בשבילכם...
בפורום הזה תוכלו לדבר על כל מה שעובר עליכם, המחשבות, החששות, לשאול שאלות, לדבר עם בנות ובנים שעברו או עוברים
דברים דומים, ובעיקר, תמצאו את עצמכם מוקפים באנשים טובים ותומכים, שיקשיבו בסבלנות, יתמכו ויעטפו אותכם בהרבה אהבה.

המנהלים: אורית, מיכלל

2002
הודעות: 2
הצטרף: א' דצמבר 31, 2017 6:06 pm

לא חשבתי שעוברים את זה שוב- אולי טריגר

הודעהעל ידי 2002 » א' דצמבר 31, 2017 6:23 pm

לא יודעת למה, כבר כמה זמן שאין לי אומץ לרשום פה ואני בעיקר רואה מדי פעם מה אחרים רושמים. בעיקר תהיתי אם זה באמת עוזר לכתוב. לכתוב לאנשים שאתה לא מכיר.. אבל בשונה מהאנשים שהכי קרובים אלייך... כנראה שיבינו אותך יותר טוב מהם.

הייתי ילדה שבן דוד שלי ראה לו נכון לתקוף אותי מינית. ילדה קטנה... בלי שום ידע ועניין במין. מעבר לזה.. הייתי ילדה תמימה ומאושרת. צחקתי, חייכתי, שמחתי.. וגם בכיתי שהיה צריך. אבל כל זה השתנה מהר מאוד אחרי אותו יום ארור. אותו יום ששינה אותי.. ועיצב את מי שאני היום.
עברתי סבל של שנים!!! שנים של בכי... של מחשבות... של פלאשבקים... של חוסר שינה... וחיים שנראים כלפיי חוץ כרגילים אבל מבפנים הנפש התפוררה לחלוטין.
עד שהגיע גיל 17. שהעזתי להוציא החוצה... העזתי לספר להורים.. העזתי לבקש עזרה!!
ולאט לאט אחרי טיפול של כמה שנים גם התבגרתי... התחזקתי.. ואפילו קיבלתי את הפגיעה כחלק מהחיים שלי. יצאתי לדרך כאדם החזק בעולם.. באמונה שלמה שבן דוד שלי לא יפגע בי יותר לעולם.. לא פיזית ולא נפשית.
אבל כל זה התנפץ לי בחצי שנה האחרונה בפנים.. בלי שום רצון וציפייה הכול חזר לאט לאט.. בהתחלה מחשבות בקטנה.. זכרונות שצצים לשניה במהלך היום... עצבים לא מוסברים ותחושה נוראית של גועל ששכחתי כבר איך היא ניחווית. הזמן עבר... והמצב רק התדרדר..
אני מרגישה שחזרתי 8 שנים אחורה.. שחזרתי לאותם שנים של התפרצויות בכי.. חוסר שעות שינה.. מחשבות.. זכרונותת ותחושהה נוראיתת שלא עוברת... אני מרגישה שאני משתגעת... רוצה לצעוק ולבקש ממישהו להעיף את זה.. שיוציא את הזכרונות האלו שלא הולכים.
זה כל כך קשה לשבת בלילות ולבכות בלי סוף... לבכות עד כדי שיגעון.. לבכות כי אתה לא יכול יותר.. לבכות כי אתה מרגיש שאתה משתגע... לבכות כי אתה לא מאמין שהדבר הנורא הזה חוזר שוב... לבכות כי אף אחד לא מבין... כל אחד יכול לדבר ולהגיד דברים.. אבל מתי מישהו באמת מבין?? מתי מישהו באמת יכול להרגיש את מה שאתה מדבר עליו??? את התחושות חסרות המילים.. את ההסברים ללא ההיגיון..
לעולם לא חשבתי שאני אצטרך להיאבק שוב... לעולם לא חשבתי שאצטרך יותר ממאבק אחד בחיים שלי.. ועכשיו.. שהגיע עוד אחד.. אני לא מוכנה לקבל אותו... אין לי את הכוחות לזה.. את הכוחות להתמודדות הכל כך קשה הזו.. שדורשת כל כך הרבה זמן.. וכוחות שאני לא מבינה מאיפה מוציאים.

יוחאי
משתמש פעיל
הודעות: 178
הצטרף: ד' פברואר 10, 2016 12:38 am

Re: לא חשבתי שעוברים את זה שוב- אולי טריגר

הודעהעל ידי יוחאי » א' דצמבר 31, 2017 6:37 pm

אוףףף
היום אין לי מילים לנחם
אתה יוצר יקום משלך במהלך חייך

בוחרת בחיים
משתמש פעיל
הודעות: 139
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:45 pm

Re: לא חשבתי שעוברים את זה שוב- אולי טריגר

הודעהעל ידי בוחרת בחיים » ג' ינואר 02, 2018 11:17 pm

2002 שלום!

עבר זמן מאז שנכנסתי לפורום ולכן כנראה שלא תכירי אותי.

אני עברתי התעללות מינית על ידי סבא שלי שהופסקה לאחר שסיפרתי בגיל 14. גם אני כמוך, התבגרתי, גדלתי, התחזקתי. אני יכולה לומר שהפכתי לאדם שלם וטוב יותר משהייתי. אפילו נסעתי פעמיים לדבר עם בנות בבתי ספר על הפגיעה שעברתי ואיך לזהות סימני אזהרה.
אבל עדיין, גם אני, כמוך, בנפילה כרגע. עם פלאשבקים, התקפי חרדה, סיוטיים ועוד ועוד ועוד.... הכי חשוב שתזכרי שהנפילות הללו הכרחיות כי בכל פעם בה את נופלת את מקבלת את ההזדמנות לבחור שוב, כמו שבחרת אז, אם להרים ידיים או לקום לאט לאט על הרגליים, ותזכרי, בכל פעם בה תיפלי ותבחרי, למרות הקושי, לקום על הרגליים, את תיבני את עצמך חזקה יותר וטובה יותר.
המשבר אותו את עוברת כרגע הוא רגעי, אפילו שנראה כי לא יחלוף לעולם, ויהיו עוד משברים כאלו אבל בכל פעם כשתקומי ממשבר כזה תעמדי זקוף יותר, ותהיי חזקה יותר.
תזכרי שמשברים לא אומרים שאנחנו חלשים אלא שהיינו חזקים יותר מדי זמן.
מותר ליפול, כל עוד זוכרים לקום ולהמשיך, את שווה את זה והעתיד שלך שווה את זה.
החיים שלך לא נגמרו וזה לא סוף העולם, זו רק אבן בדרך, זכרי זאת.

מאמינה בך ויודעת שתעשי את הבחירה הנכונה.
את יכולה, את חזקה, ואני יודעת שתצליחי לעבור את האבן הזו!

מאמינה בך ושולחת חיבוק, רק אם תרצי בו.
בוחרת בחיים
"השתיקה שלי זו הצרחה הכי גדולה שבי". (אביב גפן)

2002
הודעות: 2
הצטרף: א' דצמבר 31, 2017 6:06 pm

Re: לא חשבתי שעוברים את זה שוב- אולי טריגר

הודעהעל ידי 2002 » ד' ינואר 03, 2018 9:28 pm

תודה לך על התגובה!!
מילים כל כך נכונות ועם עוצמה כזאת ענקית. שגרמו לי אפילו אם זה לכמה רגעים לחשוב אחרת.
הלוואי ותקראי את כל מה שכתבת לי.. גם אם אפילו תסתכלי על זה כמישהי אחרת שכתבה את זה לך... ותראי איזה מילים חזקות וכמה כוח יש במילים שלך.. שיצאו אך ורק ממך.. וככה.. גם תרשי לתת למילים האלו לעזור לך ברגעים הכל כך קשים האלו..
תודה.

בוחרת בחיים
משתמש פעיל
הודעות: 139
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:45 pm

Re: לא חשבתי שעוברים את זה שוב- אולי טריגר

הודעהעל ידי בוחרת בחיים » ה' ינואר 04, 2018 10:37 pm

שמחה שהצלחתי להקל אפילו במעט, ועומדת מאחורי כל מילה שכתבתי.

אני מקפידה לומר זאת גם לעצמי וזה באמת עוזר ומחזק.
אנחנו חזקות ואנחנו נצא מחוזקות :iloveu2:
"השתיקה שלי זו הצרחה הכי גדולה שבי". (אביב גפן)


חזור אל “תקיפה מינית במשפחה”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 35 אורחים