ההכרה המזוויעה

משפחה לא בוחרים, אנחנו נולדים לעולם הזה, לאנשים שאמורים להיות הסביבה הקרובה ביותר אלינו.
במשפחה, שאמורה לאהוב באש ובמים, לפעמים דווקא האנשים שאמורים להגן עלינו מהעולם, הם אלו שפוגעים בנו.
לפעמים הסביבה או שאר בני המשפחה מרגישים, ולפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו לבד לבד, בלי שאף אחד רואה ושומע.
תקיפה מינית במשפחה, יכולה להיות מאבא, אמא, אח ואפילו אחות - כולם אסורים על פי חוק, ואף אחד מהמקרים אינו אשמתכן/ם.
לצערנו, ואולי להפתעתכם, תופעה זו, אינה נדירה, אז חשוב מאד שלא תתביישו, כי אנחנו כאן בשבילכם...
בפורום הזה תוכלו לדבר על כל מה שעובר עליכם, המחשבות, החששות, לשאול שאלות, לדבר עם בנות ובנים שעברו או עוברים
דברים דומים, ובעיקר, תמצאו את עצמכם מוקפים באנשים טובים ותומכים, שיקשיבו בסבלנות, יתמכו ויעטפו אותכם בהרבה אהבה.

המנהלים: אורית, מיכלל

שלי הבת
הודעות: 7
הצטרף: ג' נובמבר 01, 2016 10:10 pm

ההכרה המזוויעה

הודעהעל ידי שלי הבת » ו' נובמבר 04, 2016 12:24 pm

לרגע אחד חודרת תובנה, הכרה שבעקבותיה אני יותר מבינה... התקשרו אליי מבית הספר של הילדה, התקשרו לומר שהיא מתפרצת בכיתה. התקשרו אליי מבית הספר של הילדה, בית הספר שאני למדתי בו כשהייתי ילדה. אותם המורים, אותן הכיתות שבהן גם אני התפרצתי בצעקות, זרקתי כיסאות, בכיתי מתחת השולחנות. התקפים שכאלה שבגללם אחרים אמרו; משהו לא בסדר אצלה, ואמא אמרה למוסד צריך לשלוח אותך!. ואני, מוצפת בזיכרונות שואלת את עצמי בלב רועם מלא בחרדות, האם ההתפרצויות של ילדתי היפה, החכמה הם בגלל השתיקות? ואני בכוח קוראת להיגיון לבוא, ומבינה איך החיים שלי מתנהלים סביב אותה מועקה.
ופתאום עוד רגע ועוד תובנה נוראה,,,, אבא חדר אליי עוד בעודי ילדה קטנה. אבא חדר לתוכי אבל עם הרבה רוך וחמלה ואהבה ואני התמסרתי כל כולי לאבא שאהבתי. מבינה שזה דפק אותי לגמרי, הרס לי את החיים. אם לומר בכנות, לא באמת נהנית ממין, לא באמת מאמינה לאהבה, לא בוטחת באף גבר ולא מצליחה להיות חברה אמתית וכנה. והכי נורא זה שאני חושבת שרק את אבא אהבתי אהבה של גבר ואישה.

יוחאי
משתמש פעיל
הודעות: 178
הצטרף: ד' פברואר 10, 2016 12:38 am

Re: ההכרה המזוויעה

הודעהעל ידי יוחאי » ו' נובמבר 04, 2016 1:05 pm

איייי
זה היה כואב
אתה יוצר יקום משלך במהלך חייך

שלי הבת
הודעות: 7
הצטרף: ג' נובמבר 01, 2016 10:10 pm

Re: ההכרה המזוויעה

הודעהעל ידי שלי הבת » ו' נובמבר 04, 2016 2:32 pm

כואב לי להכיר בזה, כואב לי להודות. אלו הדברים האלה שמעוררים בי תחושות של גועל עצמי, משהו על גבול הסוציופתיות, חוסר אנשיות.... אבל אני מרגישה שאני חייבת לחפור ולהיות הכי כנה כי נמאס לחיות בלי אמון בעצמי או בסביבה. כי אני רוצה לקבל את עצמי ולהיות פתוחה לאהבה. עם כל הקושי והזעזוע שבא עם ההכרה. נמאס לי כבר לשפוט את עצמי ולהחליט מה אני צריכה להרגיש ואיך ולומר לעצמי כל הזמן שאני זו שלא בסדר ולמה לעזעזל אני לא מרגישה מה שאחרים מרגישים ולמה אני חוששת להתקרב לכולם ומשתפת רק מה שראוי לומר. נמאס לי כבר להרגיש שלא מבינים אותי ולעצור את הדמעות כי זה עלול לזעזע אחרים.

יוחאי
משתמש פעיל
הודעות: 178
הצטרף: ד' פברואר 10, 2016 12:38 am

Re: ההכרה המזוויעה

הודעהעל ידי יוחאי » ו' נובמבר 04, 2016 5:56 pm

מהכל הכי אהבתי את הלא לשפוט
ואני מוסיפה גם לסלוח ולחמול על עצמך ועל מי שהיית,
כי היום את יכולה (אבל צריכה להשתדל שלא) לשפוט את ההתנהגות כי את אדם בוגר, אז היית ילדה, שלא היו לה את כל ההבנות שיש לאדם מבוגר.
אתה יוצר יקום משלך במהלך חייך

ברבי
משתמש פעיל
הודעות: 52
הצטרף: ש' אוקטובר 29, 2016 11:37 am

Re: ההכרה המזוויעה

הודעהעל ידי ברבי » ש' נובמבר 05, 2016 3:54 pm

שלי הבת. את חושבת שהילדה שלך נפגעה. או שאת רואה בה אותך. כי ב2 המקרים את לא אשמה. אם את חוששת שזו השתיקה שלך שגרמה לה לפרץ. אולי כדי לחפור בזה. לא להיזכר כאן ושם. להכנס עמוק. אולי טיפול. לשבת לדבר. ולא לשתוק יותר. אבא שלך פגע בך. אבא שלך לקח ילדה קטנה שמסתכלת על אבא כמי שאבא צריך להיות. דמות חיקוי. דמות שתשמור אותך בטוחה בכך פגע. והוא פגע בך. הוא פושע. אני לא אשת מקצוע אבל אני יכולה להגיד את דעתי שזה נשמע לי כמו תסמונת סטוקהולם- הקורבן מתאהב בחוטף. מחוסר ברירה. זה משהו שנעשה מיצר ההישרדות שלנו. לפעמים יש גם תגובת הגנה על התוקף. בכל מקרה את לדעתי לא באמת אהבת אותו. את אוהבת את הבת שלך אהבה של אמא ובת טהורה. מה שלך לא היה עם אבא שלך. את בוחרת שלא לפגוע בילדה שלך בעצם העובדה שאת כותבת כאן כדי לשבור שתיקה שלפי מה שהבנתי מהכתיבה שלך משפיע על שתיכן. בהצלחה זה דרך מאוד קשה. לשבור את השתיקה. השתיקה אולי נוחה יותר ואין צורך להתמודד עם הסביבה. אבל היא משפיעה ולא רק עליך. כי את הסוד שאת שומרת אי אפשר למחוק. הוא שם אבל שקט. לעומת השתיקה. השבירה שלה מאוד קשה אבל תופתעי לגלות מה השבירה מביאה איתה. כמה תתחזקי ותחזקי. כמה את והסביבה שלך תבנו מחדש. אין לי טעם להוסיף במילים. כי יש דברים שאפשר להבין רק אחרי שחווים אותם. בהצלחה עם שבירת השתיקה לוחמת.
כריש שלא שוחה, טובע.


חזור אל “תקיפה מינית במשפחה”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 39 אורחים