העיניים שלו ...

משפחה לא בוחרים, אנחנו נולדים לעולם הזה, לאנשים שאמורים להיות הסביבה הקרובה ביותר אלינו.
במשפחה, שאמורה לאהוב באש ובמים, לפעמים דווקא האנשים שאמורים להגן עלינו מהעולם, הם אלו שפוגעים בנו.
לפעמים הסביבה או שאר בני המשפחה מרגישים, ולפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו לבד לבד, בלי שאף אחד רואה ושומע.
תקיפה מינית במשפחה, יכולה להיות מאבא, אמא, אח ואפילו אחות - כולם אסורים על פי חוק, ואף אחד מהמקרים אינו אשמתכן/ם.
לצערנו, ואולי להפתעתכם, תופעה זו, אינה נדירה, אז חשוב מאד שלא תתביישו, כי אנחנו כאן בשבילכם...
בפורום הזה תוכלו לדבר על כל מה שעובר עליכם, המחשבות, החששות, לשאול שאלות, לדבר עם בנות ובנים שעברו או עוברים
דברים דומים, ובעיקר, תמצאו את עצמכם מוקפים באנשים טובים ותומכים, שיקשיבו בסבלנות, יתמכו ויעטפו אותכם בהרבה אהבה.

המנהלים: אורית, מיכלל

המלאך והשטן
הודעות: 3
הצטרף: א' נובמבר 16, 2014 12:09 am

העיניים שלו ...

הודעהעל ידי המלאך והשטן » ב' אוגוסט 24, 2015 9:02 pm

הזמן הוא האויב והמושיע הכי גדול שלנו.
אני לא יודעת למה אני כותבת. אולי אני רוצה להוציא ממני את הרעל הזה, אולי אני מבקשת כיוון.

ואם אני אשתגע, אם אני אתחרפן? הריי אי אפשר לשנות את העבר, אז למה לשלוף ציפורנים מולו?

הייתי במרכז סיוע שנתיים .. הנפש שלי הייתה רצוחה מבפנים.
כל דבר הזה מזכיר לי. יד על כתף שמאל, צעקה, חיבוק. האמונה הזאת שאף אחד לא באמת אוהב אותי.
הרי הוא האהב אותי, לא?
ואם כן אני מפחדת מאהבות כאלה.

אבל זה מאחורי, השארתי הרבה כאב מאחור.
השבוע היה לי התקף פוסט טראומה.
התוקף שלי היה אבא של אבא שלי.
שאבא שלי שכועס יש לו את אותו המבט בעיניים
המבט הזה שהיה שמה תמיד לפני שנעמדתי מול המראה ננגעת לאט, לפני שנזרקתי בחדר, לפני שנתלשה ממני חזייה, לפני המילים המלוכלכות.
המבט שהיה שמה תמיד במכל מקרה שכאב לי. המבט הזה החייה בי פתאום כ''כ הרבה דברים [אני בוכה עכשיו.. ]

אבא שלי כמובן לא הבן אדם הכי טוב בעולם ... אבל הוא לא סבא שלי.
והמבט הזה מוציא אותי מאיזון.
זה כאילו הזמן נקפא בין המבט למבט.
שהוא כועס ומביט בי ככה אני מרגישה כאילו אני עומדת מול סבא
אני משליכה על אבא שלי את כל השנאה והכעס והכאב שאבא שלו גרם.
אני יודעת שאבא שלי מנסה. הוא משתדל להחזיר אותי להיות הבת שלו
וזה מצליח אבל רק עד הפעם הבאה שהוא הכעס בעוצמה של המבט
אז אני הראה בו רק את האבא שלו.

* מה לעשות מול הפעמיים האלה? כדאי לחזור לטיפול במרכז סיוע?
אני כ''כ מפחדת .. אני משותקת פחד! אני מפחדת למצוא עוד הרבה כאב ...
אני מפחדת לשקוע. אני מפחדת לחזור להיות התוקפת שאין לה את מה.
תקפתי מוות של אדם יקר, תקפתי עוד דברים שאין מולם מה לעשות.
מצאתי כבר את השקט הנפשי שלי ...
כדאי להכנס לזה שוב?

* מה אני יכולה לעשות ברגעים של התקף טראומה? זה התקף רציני.
אני מרגישה בזמן ההתקף שלי שאני בסכנה, אני מרגישה שעוד שניה סבא הכנס מהדלת, אני מתחילה להרגיש את כל מה שעברתי חיי בי מחדש, אני בוכה עד חנק בצרחות כמו באבל על כל מה שעברתי ומרגישה שאני עובדת את הכל על חי באותו הרגע.
איך אני מנתקת את עצמי מההתקף? איך להתמודד?
מה הדרך שבה אני יוכל לא לראות אותו בעיניים של אבא? ואם לא אוכל .. איך אוכל שלא לעבור כזאת טראומה כל פעם?

סמל אישי של המשתמש
מיכלל
סגל מסל"ן
הודעות: 2554
הצטרף: ב' יולי 06, 2009 9:24 am

Re: העיניים שלו ...

הודעהעל ידי מיכלל » ג' ספטמבר 08, 2015 8:43 am

בוקר אור מלאכית! [מתנצלת ששיניתי מעט מכינוייך,מקווה שזה בסדר]

תודות על השיתוף הכה כנה כואב ואמיתי.
מה לעשות את כמובן המחליטה הבלעדית.
אך כן אומר כי טיפול יכול בהחלט להתחדש בכול זמן משמרגיש לך נכון.
אני אוהבת להמשיל את זה לפתגם -
"לא ניתן פעמיים להכנס לאותו נהר"
כשהזמן עובר ואנו מתפתחים/מתבגרים/משתנים -
כך גם ההבנות וההתמודדות משתנים.
יקירה, עשי מה שנכון לך,
בטוחה אני כי במרכז הסיוע יקבלוך בהבנה מלאה.
איתך לכל בקשה,מיכל.


חזור אל “תקיפה מינית במשפחה”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 42 אורחים