איך זה התחיל? (אולי טריגר)

משפחה לא בוחרים, אנחנו נולדים לעולם הזה, לאנשים שאמורים להיות הסביבה הקרובה ביותר אלינו.
במשפחה, שאמורה לאהוב באש ובמים, לפעמים דווקא האנשים שאמורים להגן עלינו מהעולם, הם אלו שפוגעים בנו.
לפעמים הסביבה או שאר בני המשפחה מרגישים, ולפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו לבד לבד, בלי שאף אחד רואה ושומע.
תקיפה מינית במשפחה, יכולה להיות מאבא, אמא, אח ואפילו אחות - כולם אסורים על פי חוק, ואף אחד מהמקרים אינו אשמתכן/ם.
לצערנו, ואולי להפתעתכם, תופעה זו, אינה נדירה, אז חשוב מאד שלא תתביישו, כי אנחנו כאן בשבילכם...
בפורום הזה תוכלו לדבר על כל מה שעובר עליכם, המחשבות, החששות, לשאול שאלות, לדבר עם בנות ובנים שעברו או עוברים
דברים דומים, ובעיקר, תמצאו את עצמכם מוקפים באנשים טובים ותומכים, שיקשיבו בסבלנות, יתמכו ויעטפו אותכם בהרבה אהבה.

המנהלים: אורית, מיכלל

0000
משתמש פעיל
הודעות: 99
הצטרף: ד' יוני 11, 2014 6:15 pm

איך זה התחיל? (אולי טריגר)

הודעהעל ידי 0000 » ה' מאי 21, 2015 3:46 pm

אז איך בכלל הכל התחיל? ולמה?
אני זוכרת מאוד במעורפל...
אני זוכרת שאהבת אותי שההיתי קטנה..
אני זוכרת שלא נתת לאף בנאדם לפגוע בי או להכאיב לי..
אני זוכרת שתמיד גוננת עלי ושמרת..
אני זוכרת שכל מה שביקשתי ממך הבאת לי..

אז למה זה השתנה?
למה היום אותי אתה בקושי אוהב?
למה הפכתי להיות הכבשה השחורה של המשפחה?

זה בגלל הסיפור ששמרתי בלב ולא הסכמתי לשתף?
או בגלל שגילת את הסיפור דרך הרווחה?
או אולי זה בגלל שהכנסתי את הרווחה לחיים שלנו?
או בגלל ששאלת ורצית לדעת ואני העדפתי לשתוק?
או אולי בגלל שפשוט ראית אותי והחלטת שגם לך בא לנסות?

ההיתי הילדה שלך.. הילדה שהכי אהבת..
אהבתי אותך הכי בעולם...

שההיתי קטנה והייתה מלחמה פחדתי שאתה ההית בסופר או בעבודה..
תמיד התפללתי שתחזור הביתה בשלום ואוכל לשחק איתך..
תמיד רציתי ללכת איתך.. לא הסכמתי להשאר בלעדיך..
אתה ההית המגן שלי..

אבל אז גדלתי..
והתחלתי להבין שהחיים שלי לא היו טובים כמו שחשבתי שאני עוברת פגיעות שאני לא אמורה לעבור..
אבל לא יכלתי לשתף אותך..
אני מצטערת..
באמת שלא יכלתי..
עדין אהבתי אותך אבא!
איך אפשר לספר שדוד שלי פוגע בי?
איך אפשר לומר שהשכן מכאיב לי?
אבא לא יכלתי לספר את זה מצטערת..

הוציאו אותי מהבית והתחלתי לפחד..
שחזרתי ראיתי שאתה לא אותו בנאדם..
שאותי אתה כבר לא אוהב..
שאין לך כוחות אלי...
שהתחלת לאהוב את אחותי השניה ולא אותי...

הרגשתי פגועה אבל המשכתי..
ידעתי שהכל באשמתי..

חזרתי הביתה וקיוויתי שהכל הסתדר..


מחקתי את כל המכות שהיתה נותן לי שעשיתי מה שאני רוצה שההיתי קטנה...
שחכתי את האגרופים, הסטירות וכל החבורות שהיו עלי..
זכרתי רק את אהבה שלך..
כי לא היה איכפת לי שאתה מרביץ כל עוד אתה גם אוהב..
לא פחדתי ממך אהבתי אותך הערצתי אותך!

לא ידעתי שיש לך פיגור..
את זה גיליתי רק אחרי שחזרתי מהמרכז חירום הביתה..

חשבתי שהכל יחזור לקדמותו..
אז חשבתי..

הבנתי שאותי אתה לא תאהב יותר..
לפחות לא כמו שהיה ההיתי ילדה..
קיבלתי את זה כי הכל הרי היה באשמתי..

אבל לא ההיתי מוכנה לזה שאתה תתחיל לפגוע בי..
שאתה תתחיל להכאיב לי..

אתה אבא שלי ואני אהבתי אותך הכי בעולם..

היום אני מפחדת לדבר איתך..
מפחדת להסתכל לכיוונך..
לא יכולה שתיגע בי כי אתה מכאיב לי..
עכשיו אפילו נגיעה קטנה בטעות מקפיצה אותי מפחידה אותי..

תתרחק ממני!
תתרחק!

אבל אתה עדין אבא שלי לא?
אתה לא אמור לאהוב?
לחבק?

אני מפחדת..
אני זקוקה לחיבוק..
אבל ממך כבר לא זקוקה לכלום..

אני כותבת והדמעות מתחילות לרדת..

להפסיק? להמשיך?
אני לא נשברת כזה בקלות..

אבל הגיע הזמן להפסיק לחוות את החיים ולתת להם לעבור מהצד...
כי לחיות אותם זה קשה מדי..

אבא סליחה שאני לא מסוגלת לאהוב אותך יותר..
סליחה על מי שאני..
סליחה על מי שהייתי..
סליחה שלא הצלחתי לקבל את זה ולשתוק..
אני כזאת דפוקה..
לא מגיע לי כלום יותר בחיים האלו!!!
סליחה על הכל אבא..
ההיתי צריכה לגמור הכל ממזמן.. :scared:
מי שטוב לו ושמח שיתן לי מהכדורים שהוא לוקח!
אל תתקמצנו עלי ;)

לומדת
משתמש פעיל
הודעות: 138
הצטרף: ש' ספטמבר 14, 2013 10:48 am

Re: איך זה התחיל? (אולי טריגר)

הודעהעל ידי לומדת » ג' מאי 26, 2015 8:26 am

מתוך ספרה של ג'ודית לואיס הרמן:"טראומה והחלמה"
דוחושב (עמ' 127)
"המשימה הקיומית, של הילדים נפגעי ההתעללות, קשה לא פחות.
אף שהם תופסים את עצמם כמסורים בידי כוח חסר רחמים,
שומה עליהם למצוא דרך לשמור על תקווה ומשמעות.
הבררה האחרת היא ייאוש גמור, דבר ששום ילד לא יכול לשאתו.

כדי לשמור על אמונתם בהוריהם עליהם לדחות את המסקנה הראשונה
והברורה ביותר, שמשהו בהוריהם לקוי מאוד.
הם יטרחו בכל מאודם למצוא הסבר לגורלם ולפטור את הוריהם מכל אשמה ואחריות.
כל ההסתגלויות הנפשיות שלהם משרתות מטרה יסודית אחת:
לשמור על קשר ראשוני עם הוריהם למרות ראיות יומיומיות לרשעותם, לחוסר הישע שלהם או לאדישותם.
לצורך זה הם משתמשים במגוון רחב של הגנות נפשיות.
בכוח ההגנות האילו נחסמת דרכה של ההתעללות אל התודעה והזכרון,
כאילו לא התרחשה כלל,
או שהיא מוקטנת, מתורצת ונסלחת
כאילו כל מה שקרה בעצם אינו התעללות.

מאחר שאין הם יכולים להימלט ממציאות קשה מנשוא ואף לא לשנותה, הם משנים אותה במחשבתם."

לומדת
משתמש פעיל
הודעות: 138
הצטרף: ש' ספטמבר 14, 2013 10:48 am

Re: איך זה התחיל? (אולי טריגר)

הודעהעל ידי לומדת » ג' מאי 26, 2015 8:48 am

המשך - דו עצמי (עמ' 129):
"כאשר אי אפשר להתחמק ממציאות של התעללות,
יש צורך לבנות מערכת משמעות כלשהי שתצדיק אותה.
הילד מסיק בהכרח שהרוע הצפון בו הוא שגרם להתרחשותה (לאאאאאאאאאאאאאאא!!! - הערה שלי).
הוא נאחז בהסבר הזה מוקדם ונצמד אליו בעקשנות,
מפני שבאמצעותו הוא יכול לשמור על הרגשת משמעות, תקווה וכוח."

יחסי ריפוי (עמ' 163):
"ההחלמה מבוססת על העצמה ועל יצירת קשרים ח-ד-ש-י-ם.
ההחלמה יכולה להתנהל רק בתוך קשר של יחסים; אין היא יכולה להתרחש בבידוד.
בקשרים המחודשים עם הזולת שבים נפגעי הטראומה ובוראים
את ההקשרים הנפשיים שנפגעו או עוותו בידי החוויה הטראומטית.
קשרים אלה כוללים יכולות בסיסיות לאמון, לאוטונומיה, ליוזמה, לכשירות, לזהות ולאינטימיות.

עקרון ההחלמה הראשון הוא העצמת נפגעי הטראומה.
שומה עליהם להיות מחוללי החלמתם ומושליה...
שום התערבות הנוטלת מן הנפגע כוח אינה יכולה לעודד את החלמתו,
ותהיה התועלת המידית שיש בה אשר תהיה."

לומדת
משתמש פעיל
הודעות: 138
הצטרף: ש' ספטמבר 14, 2013 10:48 am

Re: איך זה התחיל? (אולי טריגר)

הודעהעל ידי לומדת » ג' מאי 26, 2015 9:02 am

1,000,000 - את ממש לא 0000 - אוקיי?!

את מתקדמת - הגעת לשלב הראשון : Naming - נתת לזה שם. נתת שם לפוגעים - לכולם!
Clamming - זה השלב הבא. לתבוע את זכותך לחיים טובים וחופשיים מכל הרעות החולות האילו.
את שניה וחצי מהחופש - עוד קצת אהובה יקרה...
עוד מעט את יוצאת משם - חכית לזה כ"כ. סיימת את הלימודים - פרשי כנפיים גדולות וצאי לאוויר העולם.
אני אהיה הרוח מאחוריך - ואעזור לך להתרומם ולעוף.
אוהבת אותך כ"כ - אין לך מושג, את תצליחי ותעשי נפלאות לאחרות - כי היית שם, חשת זאת על הבשרך ולכן תדעי איך לעזור לכל אותם ילדים שעכשיו תעבדי איתם!
כל הכבוד לך - אני גאה בך שהגעת למסקנה הזו ----> הדרך תתבהר בהמשך, האמיני בי. עברתי את זה גם!
נשיקות וחיבוק גדול (אם תסכימי).

שלך - לתמיד,
לומדת

סמל אישי של המשתמש
מיכלל
סגל מסל"ן
הודעות: 2554
הצטרף: ב' יולי 06, 2009 9:24 am

Re: איך זה התחיל? (אולי טריגר)

הודעהעל ידי מיכלל » ג' מאי 26, 2015 12:22 pm

י מקסימה !
הכינוי שבחרת קשה מאוד, ומאוד חותמת על הצעתה של לומדת !
והחתימה שלך בסוף ,מי שטוב לו ושמח....,גדולה !
כתבת כל כך אמיתי כואב ונכון, שאין לי מילים בכלל לכתוב,
רק אם תסכימי אשלח לך חיבוק להערכתי הענקית לך
תגובותיך נורמליות לחלוטין למעשים לא נורמאליים.
הערכי כבדי וקבלי אותך כמו [או לפחות כמעט כמו ] שאנו אותך מקבלות.
באהבה,איתך לכל בקשה.מיכל.

0000
משתמש פעיל
הודעות: 99
הצטרף: ד' יוני 11, 2014 6:15 pm

Re: איך זה התחיל? (אולי טריגר)

הודעהעל ידי 0000 » ג' מאי 26, 2015 9:37 pm

אין לי כוחות להגיב סליחה..
לומדת אגיב לך בפייס או משהו אני לא מסוגלת לכתוב היום רק יכולה להגיד שאני אוהבת אותך..

שוב משטרה..שוב תחנה..זה קשה..
מי שטוב לו ושמח שיתן לי מהכדורים שהוא לוקח!
אל תתקמצנו עלי ;)

סמל אישי של המשתמש
מיכלל
סגל מסל"ן
הודעות: 2554
הצטרף: ב' יולי 06, 2009 9:24 am

Re: איך זה התחיל? (אולי טריגר)

הודעהעל ידי מיכלל » ד' מאי 27, 2015 12:56 pm

מקסימה !
מקובל מאוד וברור שכעת אין לך כוח להגיב.
אך אנא בקשי ליווי למשטרה ממרכז הסיוע,
אם את רוצה שאבקש במקומך,אשמח.
אפשר לךנסות מעט להקל עליך,
בהצלחה מיכל. [ אם נוח לך יותר את מוזמנת להתקשר אלי ]

לומדת
משתמש פעיל
הודעות: 138
הצטרף: ש' ספטמבר 14, 2013 10:48 am

Re: איך זה התחיל? (אולי טריגר)

הודעהעל ידי לומדת » ש' יוני 06, 2015 10:42 pm

אוהבת חזרה או כמו שהקטנה אומרת: אוהבת אינסוף...


חזור אל “תקיפה מינית במשפחה”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 32 אורחים