עמוד 1 מתוך 1

תקופת פלשבאקים.

פורסם: ש' דצמבר 29, 2012 9:27 am
על ידי לורי
כל לילה מתחיל בפלשבאקים קשים ונגמר בסיוטים פחד קשה לישון הדמעות זולגת ואני כל כך לבד כאובה. העולם בחוץ מאים מפחיד גדול עצום. אין בי עדינ כוחות הם לא שבו, הפחד לופת חזק בלב לא מרפה.חשה את הפגיעה כמו פעם כואבת לא מוגנת לא מצליחה לברוח.כלואה. ואין איש שמבין שמתאר כמה קשה להשתחרר מזה.לצאת מזה. כמה אשמה אני נוטלת על כתפי.כמה מיחלת להעלם להיות שזה יגמר אין בי כח'. עיפתי. שונאת את עצמי את עולמי את העולם הקר המנוכר מוצפת כל כך. ואני לבד כי איש לא מספיק רגיש בעולם.