היה היה פעם

משפחה לא בוחרים, אנחנו נולדים לעולם הזה, לאנשים שאמורים להיות הסביבה הקרובה ביותר אלינו.
במשפחה, שאמורה לאהוב באש ובמים, לפעמים דווקא האנשים שאמורים להגן עלינו מהעולם, הם אלו שפוגעים בנו.
לפעמים הסביבה או שאר בני המשפחה מרגישים, ולפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו לבד לבד, בלי שאף אחד רואה ושומע.
תקיפה מינית במשפחה, יכולה להיות מאבא, אמא, אח ואפילו אחות - כולם אסורים על פי חוק, ואף אחד מהמקרים אינו אשמתכן/ם.
לצערנו, ואולי להפתעתכם, תופעה זו, אינה נדירה, אז חשוב מאד שלא תתביישו, כי אנחנו כאן בשבילכם...
בפורום הזה תוכלו לדבר על כל מה שעובר עליכם, המחשבות, החששות, לשאול שאלות, לדבר עם בנות ובנים שעברו או עוברים
דברים דומים, ובעיקר, תמצאו את עצמכם מוקפים באנשים טובים ותומכים, שיקשיבו בסבלנות, יתמכו ויעטפו אותכם בהרבה אהבה.

המנהלים: אורית, מיכלל

לירון
הודעות: 2
הצטרף: ה' יולי 19, 2007 12:42 am

היה היה פעם

הודעהעל ידי לירון » ה' יולי 19, 2007 12:49 am

וואו בחיים שלי לא ראיתי מישהו כותב דבר כל כך נוראי כמו מה שכותבים כאן
הסיפור שלי הוא מוזר לא פחות האמת וזה פעם שניה שאני מספרת את זה!
שהייתי ממש קטנה , קצת נמחקו לי השנים מאז, אבל גיל 9 עד 11 סביבות הגיל הזה, סבא שלי היה נוהג לגעת בי בהתחלה לא הבנתי מה זה או שכן אני כבר לא ממש זוכרת רק אחרי שהוא עשה את זה בצורה ממשית , הוא הפשיט לי את החולצה ומשש אותי ועוד לפני אחי הקטן, אני ישבתי קפואה ולא ידעתי מה לעשות , אני זוכרת את המבט של אחי הוא גם לא ידע מה קורה כי היה ממש קטן ואני עד היום לא יודעת אם זה נראה לו טבעי או לא יודעת...
הוא הכניס אותי לחדר וניסה להפשיט אותי ואני לא הסכמתי ויצאתי מהבית , הייתי ממש קטנה.
לא דברתי על זה הרבה זמן... עד ש יום אחד אני ואמא שלי היינו לבד והייתי מוכרחה לספר לה כי ידעתי שזה לא בסדר מה שעושים לי.
אני בקשתי ממנה לא לספר אבל היא לא כזאת חכמה ולמחרת הי א נכנסה עם סבתא שלי למטבח וכאילו אני לא שומעת ספרה לי ועוד לידי .
היא לא עשתה עם זה כלום מאז אפילו לא דברה איתי על זה.
מאז אני לא מדברת עם אף אחד מהמשפחה מצד אמא שלי וגם איתה אני כבר לא בקשר אולי 6 שנים כבר.
אני היום בת 21 ואוכל ת את הטראומה הזאת כל פעם מחדש.
אומרים הפסיכולוגים שילד שעובר הטרדה מינית מפתח מתירנות מינית , זה קרה לי כל כך ועשיתי הרבה דברים שאני מצטערת עליהם עד היום.
עכשיו יש לי חבר כבר שנה אבל את האמת לפעמים שאנחנו במצבים הכי אינטימיים בעולם אני נזכרת בהכל וזה הורג אותי.
הוא לא יודע כלום ושהוא שואל מה קורה לי אני אומרת שאני עייפה או כואב לי הראש.
זה הורג אותי מבפנים ואין לי מושג איך אני נפטרת מהדברים האלו.
ועם הזמן זה הופך להיות יותר ויותר בעייתי אני מפחדת שבסוף אני אשתגע.

סמל אישי של המשתמש
אייל
Site Admin
הודעות: 1603
הצטרף: ג' מרץ 06, 2007 12:26 am

הודעהעל ידי אייל » ה' יולי 19, 2007 1:47 am

לירון, לפי המשפט הראשון שלך, אני מבין שזו פעם ראשונה שלך במסגרת כזו של שיתוף...
תני לזה הזדמנות, להוציא הכל, לשתף לא רק במה שקרה, אלא במחשבות מאז, החששות, הקשיים....
פשוט להוציא הכל.
אף אחד כאן לא פסיכולוג, לפחות בינתיים... אבל בעצם זה שאת מדברת על מה שקרה, ואת מקבלת את התגובות התומכות של הבנות כאן, שמבינות לצערי טוב מאד בחלק מהדברים שעוברים עליך... את תרגישי הקלה...

לגבי החבר, שנה זה הרבה זמן, ואני מקווה שאם אחרי מה שעברת התאהבת בו, ואתם שנה ביחד, כנראה שזה בגלל שהוא בחור טוב במיוחד, ככזה, סביר להניח שכשתספרי לו הדבר הראשון שהוא יעשה זה לחבק אותך...
וזה יעזור לו להבין אותך טוב יותר, להתחשב יותר... יאפשר לו לעזור לך בהתמודדות שלך עם מה שקרה ועם עצמך.

המלאך גבריאל
הודעות: 5
הצטרף: ה' יולי 19, 2007 1:49 am
יצירת קשר:

הודעהעל ידי המלאך גבריאל » ה' יולי 19, 2007 2:04 am

שלום לירון
אני גם חושב כמו אייל שכמה שזה קשה, הכי טוב יהיה אם תשתפי את החבר שלך במה שאת מרגישה ומה שעברת.
משיחות ארוכות שהיו לי עם בנות שעברו דברים דומים, המקרה עצמו הוא קשה מאוד, אך מה שהכי פוגע לאורך שנים הוא העובדה שבנות רבות מחזיקות את הכל בלב.
אני בא מרקע של הנחיית מדיטציות, ורפואה משלימה. אחד הדברים שהכי פוגעים בבן אדם הוא השמירה של דברים בלב. צריך למצוא מישהו לפרוק בפניו את הכאב, ולדעתי החבר, שנשמע כמו אחד שבאמת אוהב אותך, הוא הבן אדם ששם בשבילך.
מקווה מאוד שעזרתי במעט, ושתרגישי יותר טוב.

סמל אישי של המשתמש
just me
משתמש פעיל
הודעות: 790
הצטרף: ש' יולי 14, 2007 3:04 am
יצירת קשר:

הודעהעל ידי just me » ה' יולי 19, 2007 4:20 am

אם קראתי נכון בין השורות, המצב הזה היה בהולד כבר המון זמן, והוא צף לאחרונה.
נכון?
אם כן, תצפי לעוד. לוקח המון זמן להתמודד עם כל הרגשות והדברים האלה שצפים ולחזור לחיים מאושרים. מאושרים באמת.
למה בעצם לא סיפרת לחבר?
ולמה בעצם הקשר עם המשפחה התנתק?

אלי
הודעות: 5
הצטרף: ד' יולי 18, 2007 2:30 pm

הודעהעל ידי אלי » ה' יולי 19, 2007 8:06 am

היי לירון,

לשמור הכל לעצמך ולא לנסות להיעזר באחרים זה לא טוב. אומנם קשה לדעת על מי אפשר לסמוך ולמי אפשר לספר, ומי יאמין ומי לא, אבל אני בטוחה שאת תמצאי את האנשים הנכונים לסמוך עליהם.
למה לא סיפרת לחבר שלך? תנסי לדבר איתו. זה חשוב שהוא יבין שעברת משהו קשה מאוד בחיים שלך ושאת צריכה תמיכה.
לגבי האמא, למה בעצם ניתק הקשר? ובאיזה שלב סיפרת לה את זה?

תהיי חזקה, ותדעי שכולנו פה תומכים בך ואיתך.

סמל אישי של המשתמש
NO EXIT
הודעות: 18
הצטרף: ד' יולי 18, 2007 10:02 pm

אני כול כך מבינה אותך

הודעהעל ידי NO EXIT » ה' יולי 19, 2007 8:21 pm

אני כול כך מבינה אותך מהבחינה של המתירנות המינית
אני גם כול כך מתחרטת על דברים שעשיתי
אבל אסור לך לשמור את זה בלב
אם את לא רוצה לדבר עם מישהו מקצועי
אז אנחנו פה בשבילך

לירון
הודעות: 2
הצטרף: ה' יולי 19, 2007 12:42 am

וואו

הודעהעל ידי לירון » ו' יולי 20, 2007 1:48 pm

בחיים שלי לא קבלתי כל כך הרבה תגובות!
תודה חברות וחברים באמת!
אתם צריכים להבין קצת יותר אם תראו אותי בחיים לא תחשבו שמשהו לא בסדר בפנים אני בן אדם שדבוק לו חיוך על הפנים
מפוצצת בחברים וחברות . מבלה לומדת נהנת מהחיים לשתף משהו כזה מישהו זה כאילו לא יודעת אולי לנפץ לעצמי אפילו איזו אשליה שלמרות הכל אני בסדר גמור ושום דבר לא קרה, למרות שתכלס, זה באמת האשליה הכי אשלייתית שיש ,אבל איפה שהו זה נותן לי כח להמשיך הלאה ולא להכנס בזה כל כך עמוק.
לחבר שלי אני לא אספר כי האמון שלי קצת התערער בבני אדם ולמרות שאני אוהבת אותו המון ואני בטוחה במיליון אחוזים שהוא אוהב אותי אני לא יכולה לספר לו אני צריכה משהו הרבה יותר גדול מאהבה כדי לספר לו.
בקשר לאמא שלי הקשר נותק בגלל שאני כל כך זועמת וכל כך כועסת עליה , היא לא עשתה שום דבר עם מה שקרה ושתבינו עוד כמה שנים אחרי זה היא עוד העיזה ולקחה אותי לבית של סבא וסבתא לי ואני , ילדה באמת טובה, הייתי צריכה לנשק את סבא שלי כל פעם שהיינו באים לבקר, אתם יודעים מתוך נימוס.
הרבה דברים נהרסו לי בדרך בגלל זה והיא היחידה שידעה ולא עשתה אם זה כלום, ושלא תחשבו שלא ניסיתי לאותת שמשהו לא בסדר ואפילו להגיד בגלוי שאני לא בסדר, וכלום.
שום עזרה שום תמיכה , רק אני והסיפור הזה ועכשי ואתם!

המלאך גבריאל
הודעות: 5
הצטרף: ה' יולי 19, 2007 1:49 am
יצירת קשר:

הודעהעל ידי המלאך גבריאל » ש' יולי 21, 2007 4:51 am

זה טוב מאוד שהחלטת לבוא ולספר על זה, אני בטוח שזה גורם להרגשה קצת יותר טובה.
בכל זאת לדעתי, יעשה לך הכי טוב לשפוך את הלב בפני מישהו.
אני מבין טוב מאוד את ההרגשה של איבוד אמונה בבני אדם, אבל זה דבר שצריך ללמוד להתמודד איתו, ותמיד לזכור כי ישנם אנשים שכן אכפת להם, ורק רוצים לעזור.
מקווה שתרגישי יותר טוב, עכשיו שהחלטת לספר על מה שקרה.
ותזכרי שאת הבן אדם הכי חשוב בעולם, ואל תתני לאף אחד לפגוע בך.

סמל אישי של המשתמש
מה שנשאר ממני
הודעות: 7
הצטרף: א' דצמבר 30, 2007 11:25 pm

Re: היה היה פעם

הודעהעל ידי מה שנשאר ממני » ב' דצמבר 31, 2007 11:18 am

וואו....את כ"כ קלעת בול!

לעניין ה"אין במי בטוח ואין במי להאמין"!
תקשיבי...כשדבר כזה קורה לילד...מתוך המשפחה,שאמורה להיות לנו למגן ומשענת...מן הסתם שנרגיש שאם על המשפחה שלנו אנוחנו לא יכולים לסמוך,אז על מי לעזזל כן??!!!
ומי כמוני מבינה את התחושה שלך...את ההרגשה הזו של הסתגרות והמוכנות התמידית להתמגן בפניי כל מי שרוצה לפרוץ את חומות הבטון הללו שחוסמות את הדרך ללב שלנו!.
אבל..אם יש לך חבר,ואת בטוחה במליון אחוז שהוא באמת אוהב אותך...את חייבת להיות כנה איתו...
זה משו שייגרע גם ממך וגם ממנו...
כמוני,כמוך...עברתי את אותו התסכול...וזה לא שאני לא עוברת את התסכול הזה גם כעת...כי אני לא תמימה,זה ילווה אותי כל חי...
אבל אני יכולה לומר לך בכנות...מצאתי הרבה דרכים להקל על עצמי...אבל באמת שהרבה...

מי שלמד או ילמד אי פעם פסיכולוגה,יבין שכל אדם בוחר עיסוק כלשהו על מנת לפרוק את יצריו...יש כאלה שידרדרו לעבריינות,רצח,אונס וכו'..
ויש כאלו יינתבו את דרכם בפריקת לחצים לכיונים טובים ומועילים...לדוג'..קצב שחותך בשר כל היום או רופא שפותח איברים כל היום ולא מזיז לו לראות איברים פנימיים...
בתכלס...זה עיסוק נורא מגעיל ומפפלצתי...אבל...תוצאות הפעולה הזו הן בסוף חיוביות...
הקצב חותך בשר כדיי שיהיה לנו מה לאכול...והרופא מרפא אותנו!...

אז ככה...
עבר עליי הרבה...סבלתי,ספגתי..התעללות מינית שנמשכה 8 וחצי שנים!!!!(!!!)...
אבל למדתי שכל זה עזר לי להתמודד:

אהבה
סקס עם אהבה
חדר כושר
ריקוד
כתיבת שירים
שמיעת מוזיקה
אהבת לרעך כמוך
עזרה לזולת

והכי חשוב...
קבלת תמיכה מאנשים כמוכם!!!!

אני כ"כ מבינה אותך וכ"כ רוצה שיהיה לך טוב....

והלואי שכל מי שאי פעם עולל לנו מה שעולל יקבל את עונשו...
לא משנה איך...העיקר שייענש!
נשיקות!
זה כמו לטפס על הר,
להגיע לפסגה,
ולגלות שנותר לך עוד רכס הרים!!

זה קשה
אבל נעבור גם את זה!
הריי אנחנו אוהבים טיולים!


חזור אל “תקיפה מינית במשפחה”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 38 אורחים