שניה אחת לפני הנפילה לתהום...

משפחה לא בוחרים, אנחנו נולדים לעולם הזה, לאנשים שאמורים להיות הסביבה הקרובה ביותר אלינו.
במשפחה, שאמורה לאהוב באש ובמים, לפעמים דווקא האנשים שאמורים להגן עלינו מהעולם, הם אלו שפוגעים בנו.
לפעמים הסביבה או שאר בני המשפחה מרגישים, ולפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו לבד לבד, בלי שאף אחד רואה ושומע.
תקיפה מינית במשפחה, יכולה להיות מאבא, אמא, אח ואפילו אחות - כולם אסורים על פי חוק, ואף אחד מהמקרים אינו אשמתכן/ם.
לצערנו, ואולי להפתעתכם, תופעה זו, אינה נדירה, אז חשוב מאד שלא תתביישו, כי אנחנו כאן בשבילכם...
בפורום הזה תוכלו לדבר על כל מה שעובר עליכם, המחשבות, החששות, לשאול שאלות, לדבר עם בנות ובנים שעברו או עוברים
דברים דומים, ובעיקר, תמצאו את עצמכם מוקפים באנשים טובים ותומכים, שיקשיבו בסבלנות, יתמכו ויעטפו אותכם בהרבה אהבה.

המנהלים: אורית, מיכלל

מיואשת
הודעות: 5
הצטרף: ב' דצמבר 15, 2008 8:50 pm

שניה אחת לפני הנפילה לתהום...

הודעהעל ידי מיואשת » ב' דצמבר 15, 2008 9:05 pm

ערב טוב!
אני ישאר בעילום שם כמובן ..
אני בסביבות גיל ה20 .
אני כאן כי אני יודעת שאני זקוקה לעזרה, אני כאן כי עברתי הטרדה במשך
שנים מגיל 3 עד 12 (בערך) לפי מיטב זכרוני..
זה היה ה"סוד" של חיי, איכשהו זה התגלה להוריי בדרך לא דרך..
כל הסיפור התהפך ברמות מטורפות!! אחי שהוא גדול ממני בכמה שנים התחיל לטעון שא- נ- י אנסתי אותו!~!!
הפך את כל הסיפור במקום שאני יהיה המסכנה שעברה את הכל הוא עכשיו מוציא את עצמו המסכן..
איכשהו הסיפור נרגע וכאילו נשכך מעייני כל משפחתי ..
אבל הוא ממש לא נשכח מליבי, גם ככה כל השנים האלה "אכלתי" את זה ללא ברירה..
והשתדלתי להמשיך הלאה בחיי .. לא נתתי לזה להצליח להפיל אותי
אבל אין לי כח יותר אני לא יכולה להתמודד עם זה זה גדול עליי כבד ומגעיל אותי!!
אולי אני כן אשמה בכל זה, אבל אין לי כבר מה לעשות ...
אני שבורה בבקשה תייעצו לי מה לעשות אין לי כוחות יותר!!
לא רוצה ליפול לתהום.. .
נמאס לי לבכות !
אני מרגישה שאני מאבדת את החיים שלי.
כניראה שזה מגיע לי...

באה מהאימה
משתמש פעיל
הודעות: 934
הצטרף: ו' מאי 23, 2008 3:25 pm

Re: שניה אחת לפני הנפילה לתהום...

הודעהעל ידי באה מהאימה » ב' דצמבר 15, 2008 9:37 pm

היי מיואשת
זה שאחיך גדול מימך כבר שם אותו במקום הבוגר יותר וכזה שהאחריות למה שקרה בניכם מוטלת עליו.
את לא אשמה בשום צורה במה שעברת כי לא בחרת בזה ולא רצית את זה. לא רצית שזה יקרה ולא יכולת לעשות דבר כדי למנוע או לשנות.
אני חושבת שאת זקוקה לטיפול ובעיקר רוצה להגיד לך שתצמדי חזק חזק לאמת שלך ואל תרפי כי זו האמת והיא גם תוביל אותך עם טיפול ליציאה מהסבל.
מקווה שתמצאי לך מטפל \ ת טובה שתוכל לעזור לך ושתרגישי טוב יותר במהרה.
באה מהאימה

סמל אישי של המשתמש
אורית
מנהלת "שוברות שתיקה"
הודעות: 1109
הצטרף: ג' מרץ 06, 2007 9:38 pm
מיקום: קריות
יצירת קשר:

Re: שניה אחת לפני הנפילה לתהום...

הודעהעל ידי אורית » ב' דצמבר 15, 2008 10:32 pm

ניסית לדבר איתם מתישהו ? לומר מה את מרגישה ? או לנסות טיפול מקצועי כלשהו ?
מנהלת אתר "שוברות שתיקה"

הייתי כבר בשאול ויצאתי משם... אז מי יכול עליי ?

מיואשת
הודעות: 5
הצטרף: ב' דצמבר 15, 2008 8:50 pm

Re: שניה אחת לפני הנפילה לתהום...

הודעהעל ידי מיואשת » ג' דצמבר 16, 2008 8:41 pm

היי אורית..
אני לא יודעת לאן לפנות ולמי!!
אני מפחדת לפתוח את זה!
אני מתביישת לדבר עם המשפחה עלזה!
זה לא העניין מה יחשבו המשפחה זה החלק הפחות חשוב, הענייין הוא שאני ירגיש טוב עם עצמי!!
אני רוצה שיעזרו לי הזמן מתקצר..
בבקשה אם תוכלי לעזור איכשהו...
אין לי כח יותר להחזיק את עצמי!!
לא רוצה ליפול!!!!!!!!!!!
עוד מעט זה כבר לא יהיה בשליטתי.
בבקשה...

סמל אישי של המשתמש
אייל
Site Admin
הודעות: 1603
הצטרף: ג' מרץ 06, 2007 12:26 am

Re: שניה אחת לפני הנפילה לתהום...

הודעהעל ידי אייל » ג' דצמבר 16, 2008 9:54 pm

חמודה, קחי את הטלפון, ותתקשרי ל- 1202...
לפעמים גם אם זו מישהי שאת לא מכירה, לשמוע קול מרגיע ומבין...
לדבר על מה שאת מרגישה, פשוט עוזר להקל על הכאב...

היית ילדה, וכנראה שאיזה טמבל התעלם מזה, והוא היחיד שצריך להתבייש בזה...
אין לך במה להתבייש, לא מהמשפחה ולא מאף אחד אחר...

נסי להתקשר ל- 1202, תדברי על זה... אנחנו כאן כי נמאס לשתוק, אנחנו כאן כדי לשבור את השתיקה..
מה יותר נפלא מאשר לגרום לבחורה ששכחה איך מחייכים, לצחוק...
"כדי להגשים חלום אחד ישן, יש צורך במליון חולמים שלא עוצמים את עיניהם..."
http://shovrotshtika.co.il

סמל אישי של המשתמש
אורית
מנהלת "שוברות שתיקה"
הודעות: 1109
הצטרף: ג' מרץ 06, 2007 9:38 pm
מיקום: קריות
יצירת קשר:

Re: שניה אחת לפני הנפילה לתהום...

הודעהעל ידי אורית » ג' דצמבר 16, 2008 11:15 pm

1202 זה קו שבו את אפילו לא חייבת לומר כלום. לא את השם ולא מאיפה את ולא פרטים.

רק מה שנוח, ומה שאת מרגישה שאת יכולה.

את הטלפון שלי יש לך גם... אז כשאת צריכה, מתי שבא לך את יכולה להשתמש בו. בכל שעה.

בואי נלך צעד צעד... מה את אומרת ? צעד ראשון, את צריכה להשאיר את הפחד בצד לקצת זמן ולנסות להתקדם.

תחשבי מה נכון לך. את רוצה רק לדבר ? את רוצה ללכת לטיפול ? את רוצה להתכתב ? הכל בסדר. רק בואי נראה מה נכון לך כרגע.

אני רוצה לעזור אבל אני לא בטוחה כ"כ איך.
מנהלת אתר "שוברות שתיקה"

הייתי כבר בשאול ויצאתי משם... אז מי יכול עליי ?

מיואשת
הודעות: 5
הצטרף: ב' דצמבר 15, 2008 8:50 pm

Re: שניה אחת לפני הנפילה לתהום...

הודעהעל ידי מיואשת » ש' דצמבר 20, 2008 8:04 pm

שוב שלום לכולם!
אתמול בעבר אחרי התלבטות ארוכה החלטתי שאין לי ברירה ואני
מחייגת 1202..
וזה באמת מה שעשיתי חייגתי ולא הייתי מסוגלת לדבר..
חייגתי שוב ושוב פעם נבלעו לי המילים!!
מה לעשות??
אני יודעת מה תגידו לי, את צריכה להתגבר על הפחד והבושה ופשוט לדבר כי רק
ככה תצליחי לצאת מהמצב שבו את נמצאת...
אבל אני לא מסוגלת!!

סמל אישי של המשתמש
מעיין
משתמש פעיל
הודעות: 409
הצטרף: ב' אוקטובר 15, 2007 9:26 pm

Re: שניה אחת לפני הנפילה לתהום...

הודעהעל ידי מעיין » ו' דצמבר 26, 2008 1:04 am

בסדר גמור, לאט לאט...
תפעלי רק בדרך שנראית לך לנכון..
צריכים להרגיש מוכנים באמת לפני שפותחים את
תיבת הפנדורה שנקראת "החיים שלנו"..
יקירה, תרגישי בנוח לכתוב כאן, אולי התגובות ייתנו לך
את הכוח לשבור את שתיקתך..


חיבוק ממני..
מעיין.
האדם דומה לציפור.
בכוחה של ציפור
לדאות מעלה מעלה,
אבל בתנאי שתניע את כנפיה ללא הרף.
אם תפסיק מעופה לרגע,
הרי היא צונחת ונופלת.

ריקי
הודעות: 44
הצטרף: ו' פברואר 22, 2008 2:46 am
יצירת קשר:

Re: שניה אחת לפני הנפילה לתהום...

הודעהעל ידי ריקי » ו' דצמבר 26, 2008 1:56 am

ל'מיואשת' היקרה,

את לא אשמה. את לא אשמה. את לא אשמה. אוקיי, אני חוזרת על עצמי כאן אבל יש לזה סיבה.

רגשי האשמה הם מה שמורידים אותנו. רגשי אשמה הם מה שגורמים לנו לרצות להרים ידיים ולא לחיות יותר. זה בדיוק מה ש"הם" רוצים ולא משנה מה הקרבה שלהם אלינו. הדרך להבראה קשה מאוד ובכלל לא קלה אבל ההבראה שלנו היא הנצחון שלנו עליהם.

לכאב אין מילים אבל יש לו עוצמה. לצערי הרב הכאב זה המחלה שלנו. כן, זה מחלה להיות קורבן או שורדת למרות שלא בחרנו בזה. היא עוטפת אותנו ולפעמים נראה שאין ולו פתח קטן שדרכו נוכל לזחול החוצה.

אבל את יודעת מה? עצם זה שבאת לכאן ושיתפת כנראה מצאת פתח. פתח כל כך קטן שאולי את עדיין לא רואה אותו. תשארי ותראי איך הפתח לאט לאט יכול לצמוח ולגדול. כמובן בקצב המתאים אך ורק לך.

ללא צביעות ומכול הלב אני שולחת לך חיבוק מאחת שיודעת לאחת שעוברת.

מיואשת
הודעות: 5
הצטרף: ב' דצמבר 15, 2008 8:50 pm

Re: שניה אחת לפני הנפילה לתהום...

הודעהעל ידי מיואשת » ו' דצמבר 26, 2008 2:24 pm

תודה על התגובות, זה באמת איפשהו מחזק אותי!!
משהו פה ממש לא מובן לי...
אתם לא מכירים את הסיפור שלי וכבר קופצים ואומרים שאני לא אשמה!1
אין לכם מאיפה לדעת!
אני כן אשמה!
יכלתי לעצור את זה ולא עצרתי!
אפילו חלק מהמפגשים אני יזמתי!מה זה לא מספיק ????

אני לא אחת שאוהבת להכנס לרחמים עצמיים אבל זאת האמת!
אני אשמה ואני צריכה להתמודד עם זה, אבל אין לי מאיפה לשאוב כח!!
הבעיה הגדולה זה שאני עכשיו נמצאת "בפסגה" של ההר ועוד שניה מדרדרת למטה ואני לא רוצה בזה
אבל די נגמר לי הכח!!
אוף...

סמים, אלכוהול, וכל החרטות האלה זה לא פתרון!1זה סתם עוד דרך לברוח מהמציאות..
אין לי בררה, אני לא יכולה להתמודד עם המציאות הזאת אז מה שעליי לעשות בין שאניירצה או בין שלא זה יהיה אסון
בשבילי ולא בשביל אפאחת אחרת!!
אני יודעת שהחיים בידיים שלי, אקיצר נו מה אני שופכת תלב, כאילו זה באמת יעזור..
ביוש... (נשבר לי כבר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1)

ריקי
הודעות: 44
הצטרף: ו' פברואר 22, 2008 2:46 am
יצירת קשר:

Re: שניה אחת לפני הנפילה לתהום...

הודעהעל ידי ריקי » ו' דצמבר 26, 2008 11:38 pm

******טריגר******

מיואשת היקרה,

קודם כל אני רוצה לספר לך עובדה אחת יבשה. גופו של ילד לא בנוי נפשית להתמודד עם מין בגיל צעיר. ככל שהגיל מוקדם יותר, הנזקים בהתאם. הנזקים כמובן הם מגוונים וכל אחת/ד מקבל את זה בדרך שלו.

אספר לך את החלק שלי ואולי תוכלי להבין טיפה מה הכוונה כשאומרים לך 'את לא אשמה'.

המין לא בא עם אלימות, אני מודה שהאלימות הייתה קיימת אבל בתחומים אחרים וללא קשר למין. הכול היה בדרכי נועם ובמיוחד בפיתויים. תמיד האמנתי למשפחה שלי שאני אשמה ושבגלל שאני דפוקה הכול קרה. לא החסירו יום שהזכירו לי שאני אשמה, למעשה עד היום הם עדיין מנסים. אני מאמינה שאם היו אונסים אותי באלימות אז זה היה שונה. לפעמים הייתי מעדיפה את האלימות ולא ככה. הרי בפיתויים גרמו לי ליהנות ולכן תמיד חזרתי לזה. התמכרתי להרגשה שזה גרם לי ונדמה היה לי שהילדות שלי עברה בחיפוש מתמיד למין. בגיל 8 אנסתי ילד קטן ומסכן בן 6 וביצעתי מעשים מגונים בילדים אחרים עד גיל 9. רציתי לתת לאחרים להרגיש את מה שגרמו לי להרגיש מגיל קטן ואני חשבתי שזה הדבר הכי הכי נורמלי.

כשהגעתי לסביבות גיל 11 ובן דוד שלי עבר לגור איתנו, החגיגה התחילה.

אני הוא והבן-של-השכן ניהלנו חיי מין פרועים לגמרי. בכל מקום אפשרי, בכל זמן אפשרי. וכן, אני יזמתי וברוב המקרים הייתי המובילה. איך אמרו, הייתי זנזונת לא קטנה. לא חשבתי לרגע בכל השנים האלה שאני עושה משהוא לא בסדר. לא חשבתי לרגע שמה שהם עושים לא היה בסדר. הרי אבא שלי לא ידע עליהם, הם לא ידעו על אבא שלי, אף אחד לא ידע על שלושתם, וכולם היו מרוצים. אז מכאן ההיגיון שלי שאין ולא נגרם נזק מזה.

כמה שטעיתי. כשהגעתי לגיל 14 לראשונה נסתי להתאבד. כמובן לא ידעתי למה אבל רק ידעתי שמאז ועד גיל 26 רציתי רק למות. רגשות האשמה היו חזקות ממני ומהחיים. כמובן שהוריי חגגו על המציאה והכריזו עלי כלא יציבה. הרי אני עושה בעיות ולכן אני זאת שדפוקה. הם בסך הכול משפחה חמה ואוהבת שהועילה בטובם לאמץ אותי ושדואגת לי ורק רוצה לטובתי. [כן, ממש]. עד גיל 26 כבר הפסקתי לספור כמה פעמים נסתי לקחת את חיי.

כשהפסקתי לקחת סמים בגיל 32, התחלתי להבין את גודל הזוועה הפרטית שלי. לפני 4 שנים, [אני יודעת, באיחור גדול], קיבלתי מחשב והתחברתי לאינטרנט. התחלתי לקרוא על זה ולמדתי לראשונה שיש לזה שם. אבל למדתי לראשונה שאני לא אשמה ורק מאז התחיל לרדת לי אבן בגודל של הר מהלב. היא עדיין בשלבי ירידה.

אנחנו לא אשמים. לא בחרנו בזה ולא רצינו את זה ולא משנה כמה היה נעים וכף. לימדו אותנו וזה מה שידענו ועל זה גדלנו. כמובן כל אחת והסיפור שלה אבל בגדול רגשי האשמה וכל המתלווה היא מה שמאחדת אותנו למרות שאנחנו לא מכירות.

מיואשת יקרה, אני מקווה שבקריאת החלק שלי תוכלי לראות קצת ממה שכולם מנסים להעביר לך:
את לא אשמה.

שולחת לך חיבוק גדול!!!
:)

מיואשת
הודעות: 5
הצטרף: ב' דצמבר 15, 2008 8:50 pm

Re: שניה אחת לפני הנפילה לתהום...

הודעהעל ידי מיואשת » א' דצמבר 28, 2008 2:41 pm

וואי, תודה רבה לכולם על התגובות ובפרט לך ריקי!!
ריקי נשמה, הצלחת לעודד אותי!!
אני באמת מרגישה איזשהי הקלה קטנטנה אני יתחיל עכשיו בטיפול ונראה מה יהיה!.....

ריקי
הודעות: 44
הצטרף: ו' פברואר 22, 2008 2:46 am
יצירת קשר:

Re: שניה אחת לפני הנפילה לתהום...

הודעהעל ידי ריקי » ב' דצמבר 29, 2008 2:21 am

יקירה!!
אני שמחה שהצלחנו להעביר את המסר הכל כך חשוב הזה בנוגע לרגשי אשמה. בחיי, אפשר לכתוב על זה ספרייה שלמה, לא רק ספר.

חלק מהדרך להבראה היא המודעות שקיימת בעיה. אני רואה שאת מודעת ואת בדרך הנכונה. יש כל כך הרבה דרכים, כל כך הרבה שיטות ואת תבחרי את הדרך המתאימה לך בכדי שתוכלי לחיות את חייך על הצד הטוב ביותר לנוכח הנסיבות.

אני אישית לא בטיפול משום סוג אבל לא בגלל שאני לא מאמינה בטיפול אלא בגלל המטפל-המתחזה שהיה לי. פיתחתי סוג של אנטי נגד כל החכמים עלי ובסוף התברר שצדקתי. טיפול נכון עם האדם המתאים לכך, אני כן מאמינה שניתן להגיע לתוצאות טובות..........


חזור אל “תקיפה מינית במשפחה”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 38 אורחים